באבא יאגה

היו פעם איש ואשתו, ונולדה להם בת. האישה מתה, והאיש נשא אישה אחרת, וגם ממנה נולדה לו בת. האישה החדשה שנאה את בתה החורגת ולא נתנה מנוח לילדה שהתייתמה מאמה. חשב…

היו פעם איש ואשתו, ונולדה להם בת. האישה מתה, והאיש נשא אישה אחרת, וגם ממנה נולדה לו בת. האישה החדשה שנאה את בתה החורגת ולא נתנה מנוח לילדה שהתייתמה מאמה. חשב האיש וחשב, ולבסוף לקח את בתו ליער. כשנסעו ביער ראה בקתה על כרעי תרנגולת ואמר:

״בקתה, בקתה! הפני את גבך ליער ואת פנייך אליי.״

הבקתה הסתובבה.

נכנס האיש לבקתה, ובתוכה באבא יאגה: ראשה מולו, רגל אחת בפינה אחת והאחרת בפינה אחרת.

״יש כאן ריח של רוסי!״ אמרה יאגה.

האיש השתחווה.

״באבא יאגה, רגל של עצם! הבאתי לך את בתי, שתשרת אותך.״

״טוב מאוד! שרתי אותי, שרתי אותי,״ אמרה יאגה לנערה, ״ואני אגמול לך על כך.״

האב נפרד ממנה ונסע הביתה. באבא יאגה נתנה לנערה תיבה מלאה חומר לטווייה, ציוותה עליה להסיק את התנור ולהכין הכול, ויצאה. הנערה טרחה ליד התנור ובכתה בכי מר. רצו אליה עכברים ואמרו:

״נערה, נערה, למה את בוכה? תני לנו דייסה, וניתן לך עצה טובה.״

היא נתנה להם דייסה.

״הנה,״ אמרו, ״טווי חוט אחד על כל פלך.״

חזרה באבא יאגה.

״ובכן,״ אמרה, ״הכנת הכול?״

אצל הנערה הכול היה מוכן.

״עכשיו לכי ורחצי אותי בבית המרחץ.״

יאגה שיבחה את הנערה ונתנה לה כל מיני בגדים נאים. שוב יצאה יאגה והטילה עליה משימה קשה עוד יותר. הנערה שבה לבכות. רצו אליה העכברים.

״למה את בוכה, נערה יפה?״ אמרו. ״תני לנו דייסה, וניתן לך עצה טובה.״

היא נתנה להם דייסה, והם שוב לימדו אותה מה לעשות וכיצד. כשחזרה באבא יאגה, שיבחה אותה שוב ונתנה לה עוד בגדים נאים… בינתיים שלחה האם החורגת את בעלה לבדוק אם בתו עודנה בחיים.

נסע האיש והגיע, וראה שבתו נעשתה עשירה מאוד מאוד. יאגה לא הייתה בבית, והוא לקח את בתו איתו. כשקרבו לכפר, הכלבלב שבבית החל לנבוח בהתרגשות:

״הב, הב, הב! מביאים גבירה! מביאים גבירה!״

האם החורגת רצה החוצה והכתה את הכלבלב במערוך.

״אתה משקר!״ אמרה. ״אמור: עצמות מקשקשות בתיבה!״

אבל הכלבלב חזר על דבריו. הם הגיעו, והאם החורגת דחקה מיד בבעלה לקחת גם את בתה לאותו מקום. האיש לקח אותה לשם.

נתנה לה באבא יאגה עבודה ויצאה. הנערה התרגזה מאוד ובכתה. יצאו העכברים בריצה.

״נערה, נערה!״ אמרו. ״למה את בוכה?״

היא לא הניחה להם לסיים: הכתה במערוך פעם את זה ופעם את האחר, ובילתה כך את זמנה איתם בלי לעשות את העבודה. יאגה חזרה וכעסה. בפעם השנייה קרה אותו דבר. יאגה שברה את גופה והניחה את עצמותיה בתיבה. אז שלחה האם את בעלה להביא את בתה. האב הגיע והחזיר רק עצמות. כשקרב לכפר, שוב נבח הכלבלב על המפתן:

״הב, הב, הב! מביאים עצמות בתיבה!״

האם החורגת רצה עם המערוך.

״אתה משקר!״ אמרה. ״אמור: מביאים גבירה!״

אבל הכלבלב חזר על שלו:

״הב, הב, הב! עצמות מקשקשות בתיבה!״

הבעל הגיע, ואז פרצה אשתו ביללות! לך הסיפור, ולי כד חמאה.