הנסיך המכושף

היה היה סוחר ולו שלוש בנות. כשנאלץ לנסוע לארצות זרות כדי לקנות סחורות, שאל את בנותיו: ״מה להביא לכן מעבר לים?״

היה היה סוחר ולו שלוש בנות. כשנאלץ לנסוע לארצות זרות כדי לקנות סחורות, שאל את בנותיו:

״מה להביא לכן מעבר לים?״

הבכורה ביקשה בגדים חדשים, האמצעית ביקשה אותו הדבר, והצעירה לקחה דף נייר וציירה פרח.

״אבא,״ אמרה, ״לי תביא פרח כזה.״

זמן רב נדד הסוחר בממלכות שונות, אך פרח כזה לא ראה בשום מקום.

בדרכו חזרה הביתה הבחין בארמון מפואר וגבוה, ובו חדרים עליונים, מגדלים וגן. הוא נכנס לטייל בגן. כמה עצים וכמה פרחים מכל הסוגים היו שם! כל פרח היה יפה מקודמו. לפתע ראה פרח זהה לזה שציירה בתו. ״אקטוף אותו ואביא אותו לבתי האהובה,״ חשב. ״נדמה שאין כאן איש, ואיש לא יראה.״ הוא התכופף וקטף אותו. באותו רגע ממש קמה רוח עזה, הרעם רעש, ולפניו הופיעה מפלצת איומה: נחש מכונף ומכוער בעל שלושה ראשים.

״איך העזת לעשות כרצונך בגני?״ צעק הנחש על הסוחר. ״למה קטפת את הפרח?״

הסוחר נבהל, נפל על ברכיו וביקש סליחה.

״טוב,״ אמר הנחש, ״אולי אסלח לך, אך בתנאי אחד: את הראשון שיצא לקראתך כשתגיע הביתה תיתן לי לכל ימי חייו. ואם תרמה אותי, זכור שאין מקום שבו תוכל להסתתר מפניי. אמצא אותך בכל מקום!״

הסוחר הסכים. כשהתקרב לארמונו, ראתה אותו בתו הצעירה מבעד לחלון קטן ורצה לקראתו. הסוחר הרכין את ראשו, הביט בבתו האהובה ובכה בדמעות מרות.

״מה קרה לך, אבא? למה אתה בוכה?״

הוא נתן לה את הפרח וסיפר מה קרה לו.

״אל תצטער, אבא!״ אמרה הבת הצעירה. ״בעזרת אלוהים יהיה לי טוב גם שם. קח אותי אל הנחש.״

אביה לקח אותה לשם, השאיר אותה בארמון, נפרד ממנה וחזר הביתה.

הנערה היפה, בת הסוחר, שוטטה בחדרים השונים. בכל מקום היו זהב וקטיפה, אבל איש לא נראה, אף לא נפש חיה אחת! הזמן חלף, והנערה נעשתה רעבה. ״אוי, כמה הייתי רוצה לאכול עכשיו!״ חשבה. בקושי הספיקה לחשוב, וכבר ניצב לפניה שולחן ועליו מאכלים, משקאות וממתקים; רק חלב ציפורים לא היה שם! היא התיישבה, אכלה ושתתה לשובע, וכשקמה נעלם הכול. ירד הערב. בת הסוחר נכנסה לחדר השינה ורצתה לשכב לישון. לפתע שאגה רוח עזה, והנחש בעל שלושת הראשים הופיע לפניה.

״שלום לך, נערה יפה! הציעי לי מיטה ליד הדלת הזאת.״

הנערה הציעה לו מיטה ליד הדלת, ובעצמה שכבה במיטתה.

כשהתעוררה בבוקר, שוב לא נראה איש בכל הבית. דבר אחד היה טוב: כל מה שרצתה הופיע מיד! בערב בא הנחש במעוף וציווה:

״עכשיו, נערה יפה, הציעי לי מיטה ליד מיטתך.״

היא הציעה לו מיטה ליד מיטתה. הלילה חלף, הנערה התעוררה, ושוב לא הייתה נפש חיה בארמון. בפעם השלישית בא הנחש בערב ואמר:

״ובכן, נערה יפה, עכשיו אשכב איתך באותה מיטה.״

בת הסוחר פחדה לישון באותה מיטה עם מפלצת מכוערת כזאת, אבל לא הייתה ברירה: היא אזרה אומץ ושכבה לצידו.

בבוקר אמר לה הנחש:

״אם את מתגעגעת, נערה יפה, סעי לאביך ולאחיותייך, שהי איתם יום אחד וחזרי עד הערב. היזהרי שלא לאחר: אם תאחרי אפילו דקה אחת, אמות מרוב צער!״

״לא, לא אאחר!״ אמרה בת הסוחר.

היא יצאה אל המרפסת שלפני הכניסה, והכרכרה כבר הייתה מוכנה. היא התיישבה בה ובאותו רגע ממש מצאה את עצמה בחצר אביה. אביה ראה אותה, חיבק ונישק אותה ושאל:

״איך נוהג בך אלוהים, בתי האהובה? טוב לך?״

״טוב לי, אבא!״

היא החלה לספר על העושר שבארמון, על אהבתו של הנחש אליה ועל כך שכל דבר שהיא חושבת עליו מתגשם מיד.

האחיות הקשיבו ולא ידעו את נפשן מרוב קנאה. היום עמד להסתיים, והנערה היפה התכוננה לחזור ונפרדה מאביה ומאחיותיה.

״כך וכך,״ אמרה, ״הגיע הזמן לחזור הביתה. נאמר לי לשוב בזמן שנקבע.״

האחיות הקנאיות שפשפו את עיניהן בבצל והעמידו פנים שהן בוכות. ״אל תיסעי, אחותנו! הישארי עד מחר.״ היא ריחמה עליהן ונשארה עד למחרת. בבוקר נפרדה מכולם ונסעה לארמון. כשהגיעה, היה הארמון ריק כקודם. היא הלכה לגן וראתה את הנחש מוטל מת בבריכה: מרוב צער השליך את עצמו למים.

״אוי, אלוהים, מה עשיתי!״ קראה הנערה היפה ופרצה בבכי. היא רצה אל הבריכה, משתה את הנחש מן המים, חיבקה אחד מראשיו ונישקה אותו בחום רב. הנחש נע, ובבת אחת הפך לעלם נאה.

״תודה לך, נערה יפה!״ אמר לה העלם. ״הצלת אותי מאסון גדול. איני נחש, אלא נסיך מכושף!״

מיד נסעו אל הסוחר, נישאו וחיו באושר ובשפע.