חברושצ׳קה הקטנה

אתם יודעים שיש בעולם אנשים טובים, ויש טובים פחות, ויש גם כאלה שאינם יראים את אלוהים ואינם מתביישים מפני בני אדם. לידי אנשים כאלה נפלה חברושצ׳קה הקטנה. היא…

אתם יודעים שיש בעולם אנשים טובים, ויש טובים פחות, ויש גם כאלה שאינם יראים את אלוהים ואינם מתביישים מפני בני אדם. לידי אנשים כאלה נפלה חברושצ׳קה הקטנה. היא התייתמה כשהייתה קטנה. הם לקחו אותה וגידלו אותה, אבל לא הניחו לה לצאת אל עולמו הרחב של אלוהים. בכל יום העמיסו עליה עבודה עד שהתישו אותה. היא הגישה וסידרה והייתה אחראית לכולם ולכול.

לגבירתה היו שלוש בנות גדולות. לבכורה קראו עין אחת, לאמצעית שתי עיניים ולצעירה שלוש עיניים. הן לא ידעו אלא לשבת ליד השער ולהביט אל הרחוב, ואילו חברושצ׳קה הקטנה עבדה למענן, תפרה להן בגדים, טוותה וארגה בשבילן ולא שמעה מעולם מילה טובה. זה מה שכואב: תמיד יש מי שיציק וידחוף, אבל אין מי שיקבל אותך בחיבה ויעודד אותך!

הייתה חברושצ׳קה הקטנה יוצאת לשדה, מחבקת את פרתה המנומרת, מניחה את ראשה על צווארה ומספרת לה כמה קשים חייה:

״פרתי, אמי היקרה! מכים אותי, גוערים בי, לא נותנים לי לחם ולא מרשים לי לבכות. עד מחר נתנו לי חמישה פוד לטוות, לארוג, להלבין ולגלול.״

והפרה הייתה עונה לה:

״נערה יפה, היכנסי באוזני האחת וצאי מן האחרת, וכל העבודה תהיה גמורה.״

וכך היה. הייתה הנערה יוצאת מן האוזן, והכול מוכן: ארוג, מולבן וגלול. הייתה מביאה לאמה החורגת, וזו הייתה מביטה, רוטנת, מכניסה לתיבה ונותנת לה עוד יותר עבודה. חברושצ׳קה הייתה חוזרת אל הפרה, נכנסת באוזן אחת, יוצאת מן האחרת ומביאה הביתה את הבדים המוכנים.

התפלאה הזקנה וקראה לעין אחת:

״בתי הטובה, בתי היפה! גלי מי עוזר ליתומה: מי אורג, טווה וגולל לה את הבדים?״

הלכה עין אחת עם היתומה ליער ולשדה. שכחה את הוראת אמה, התחממה בשמש ונשכבה על הדשא. וחברושצ׳קה לחשה:

״נומי, עין קטנה, נומי, עין קטנה!״

נרדמה העין. בזמן שעין אחת ישנה, ארגה הפרה והלבינה את הבד. האם החורגת לא גילתה דבר ושלחה את שתי עיניים. גם זו התחממה בשמש, נשכבה על הדשא, שכחה את הוראת אמה ועצמה את עיניה. וחברושצ׳קה שרה לה שיר ערש:

״נומי, עין קטנה, נומי גם את, השנייה!״

הפרה ארגה, הלבינה וגללה את הבד, והילדה שתי עיניים עדיין ישנה.

כעסה הזקנה, וביום השלישי שלחה את שלוש עיניים ונתנה ליתומה עוד יותר עבודה. גם שלוש עיניים קפצה וקיפצה כמו אחיותיה הגדולות, ואז נפלה על הדשא. שרה חברושצ׳קה:

״נומי, עין קטנה, נומי גם את, השנייה!״ אבל את השלישית שכחה.

שתי עיניים נרדמו, אבל השלישית הביטה וראתה הכול: איך הנערה נכנסה באוזן אחת ויצאה מן האחרת, ואספה את בדי הפשתן המוכנים. שלוש עיניים סיפרה לאמה את כל מה שראתה. שמחה הזקנה, וכבר למחרת ניגשה לבעלה:

״שחט את הפרה המנומרת!״

ניסה הזקן להתווכח:

״מה את אומרת, אישה? השתגעת? הפרה צעירה וטובה!״

שישחט, וזהו! הוא השחיז את הסכין…

רצה חברושצ׳קה אל הפרה:

״פרתי, אמי היקרה! רוצים לשחוט אותך.״

״ואת, נערה יפה, אל תאכלי מבשרי. אספי את עצמותיי, קשרי אותן במטפחת קטנה ושתלי אותן בגן. אל תשכחי אותי לעולם, והשקי אותן בכל בוקר.״

עשתה חברושצ׳קה כל מה שהפרה ציוותה עליה. אף שרעבה, לא טעמה מבשרה, ובכל יום השקתה את העצמות בגן. צמח מהן עץ תפוח, ואיזה עץ, אלוהים אדירים! תפוחים עסיסיים תלויים עליו, עלי זהב מרשרשים וענפי כסף מתכופפים. כל העובר בדרך עצר, וכל ההולך בקרבתו הביט בו בהתפעלות.

יום אחד טיילו הנערות בגן, ובאותה שעה עבר בשדה אדון עשיר, צעיר ומתולתל. ראה את התפוחים ופנה אל הנערות:

״נערות יפות! מי מכן שתביא לי תפוח, תהיה לי לאישה.״

מיהרו שלוש האחיות אל עץ התפוח, וכל אחת ניסתה להקדים את האחרות. התפוחים היו תלויים נמוך, בהישג יד, ופתאום התרוממו גבוה גבוה, הרחק מעל ראשיהן. רצו להפיל אותם, והעלים מילאו את עיניהן; רצו לקטוף, והענפים פרמו את צמותיהן. ככל שהתאמצו והתרוצצו, רק שרטו את ידיהן ולא הצליחו להגיע לתפוחים. התקרבה חברושצ׳קה, והענפים השתחוו והתפוחים ירדו. האדון נשא אותה לאישה, ומאז חייתה בטוב ולא ידעה עוד צרה.