השועלה, הארנב והתרנגול
היו היו שועלה וארנב. לשועלה הייתה בקתת קרח, ולארנב בקתה מקליפת עץ; בא האביב היפה — בקתתה של השועלה נמסה, ואילו בקתתו של הארנב נשארה כשהייתה. השועלה ביקשה מן…
היו היו שועלה וארנב. לשועלה הייתה בקתת קרח, ולארנב בקתה מקליפת עץ; בא האביב היפה — בקתתה של השועלה נמסה, ואילו בקתתו של הארנב נשארה כשהייתה. השועלה ביקשה מן הארנב להיכנס ולהתחמם, ואז גירשה את הארנב מביתו. הארנב הלך בדרך ובכה, ומולו באו כלבים.
— הב הב הב! על מה אתה בוכה, ארנב?
אמר הארנב:
— הניחו לי, כלבים! איך לא אבכה? לי הייתה בקתה מקליפת עץ ולשועלה בקתת קרח; היא ביקשה להיכנס אליי, ואז גירשה אותי.
— אל תבכה, ארנב! — אמרו הכלבים. — אנחנו נגרש אותה.
— לא, לא תצליחו לגרש אותה!
— דווקא נגרש אותה!
הם התקרבו אל הבקתה:
— הב הב הב! צאי מכאן, שועלה!
והיא קראה אליהם מעל התנור:
— כשאזנק החוצה וכשאקפוץ, יתעופפו מכם קרעים בכל הסמטאות!
הכלבים נבהלו והלכו להם.
הארנב שוב הלך ובכה. מולו בא דוב.
על מה אתה בוכה, ארנב?
אמר הארנב:
הנח לי, דוב! איך לא אבכה? לי הייתה בקתה מקליפת עץ ולשועלה בקתת קרח; היא ביקשה להיכנס אליי, ואז גירשה אותי.
— אל תבכה, ארנב! — אמר הדוב. — אני אגרש אותה.
— לא, לא תצליח לגרש אותה! הכלבים ניסו לגרש אותה ולא הצליחו, וגם אתה לא תצליח.
— דווקא אגרש אותה!
הם הלכו לגרש אותה:
— צאי מכאן, שועלה!
והיא קראה מעל התנור:
— כשאזנק החוצה וכשאקפוץ, יתעופפו ממך קרעים בכל הסמטאות!
הדוב נבהל והלך לו.
הארנב שוב הלך ובכה, ומולו בא שור.
— על מה אתה בוכה, ארנב?
— הנח לי, שור! איך לא אבכה? לי הייתה בקתה מקליפת עץ ולשועלה בקתת קרח; היא ביקשה להיכנס אליי, ואז גירשה אותי.
— בוא, אני אגרש אותה.
— לא, שור, לא תצליח לגרש אותה! הכלבים ניסו לגרש אותה ולא הצליחו, הדוב ניסה ולא הצליח, וגם אתה לא תצליח.
— דווקא אגרש אותה.
הם התקרבו אל הבקתה:
— צאי מכאן, שועלה!
והיא קראה מעל התנור:
— כשאזנק החוצה וכשאקפוץ, יתעופפו ממך קרעים בכל הסמטאות!
השור נבהל והלך לו.
הארנב שוב הלך ובכה, ומולו בא תרנגול ובידו חרמש.
— קוקוריקו! על מה אתה בוכה, ארנב?
— הנח לי, תרנגול! איך לא אבכה? לי הייתה בקתה מקליפת עץ ולשועלה בקתת קרח; היא ביקשה להיכנס אליי, ואז גירשה אותי.
— בוא, אני אגרש אותה.
— לא, לא תצליח לגרש אותה! הכלבים ניסו לגרש אותה ולא הצליחו, הדוב ניסה ולא הצליח, השור ניסה ולא הצליח, וגם אתה לא תצליח.
— דווקא אגרש אותה!
הם התקרבו אל הבקתה.
— קוקוריקו! חרמש על כתפי אני נושא, את השועלה לקצור אני רוצה! צאי מכאן, שועלה!
היא שמעה, נבהלה ואמרה:
— אני מתלבשת…
התרנגול קרא שוב:
— קוקוריקו! חרמש על כתפי אני נושא, את השועלה לקצור אני רוצה! צאי מכאן, שועלה!
והיא אמרה:
— אני לובשת את מעיל הפרווה.
התרנגול קרא בפעם השלישית:
— קוקוריקו! חרמש על כתפי אני נושא, את השועלה לקצור אני רוצה! צאי מכאן, שועלה!
השועלה רצה החוצה; הוא שיסף אותה בחרמש והרג אותה, ומאז חי עם הארנב בטוב ובנעימים וצברו רכוש לרוב.
הנה לך סיפור, ולי כד חמאה.