השועלה המרפאה

היו פעם זקן וזקנה. הזקן שתל ראש כרוב קטן בחלל שמתחת לרצפת הבית, והזקנה שתלה אחד בתיבת האפר. הכרוב של הזקנה נבל לגמרי, ואילו הכרוב של הזקן גדל וגדל עד שהגיע…

היו פעם זקן וזקנה. הזקן שתל ראש כרוב קטן בחלל שמתחת לרצפת הבית, והזקנה שתלה אחד בתיבת האפר. הכרוב של הזקנה נבל לגמרי, ואילו הכרוב של הזקן גדל וגדל עד שהגיע לרצפה. לקח הזקן גרזן ובקע ברצפה חור בדיוק מעל הכרוב.

שוב גדל הכרוב וגדל עד שהגיע לתקרה. שוב לקח הזקן את הגרזן ובקע בתקרה חור בדיוק מעל הכרוב. הכרוב גדל וגדל עד שהגיע לשמיים.

איך יראה הזקן את ראש הכרוב? התחיל לטפס על הצמח. טיפס וטיפס, טיפס וטיפס, הגיע לשמיים, בקע בהם חור ונכנס. הסתכל וראה ריחיים ידניות קטנות: בכל פעם שהאבנים הסתובבו, הופיעו פשטידה ולחמניית שאנגה, ומעליהן סיר דייסה. הזקן אכל ושתה לשובע ונשכב לישון.

לאחר שישן דיו, ירד בחזרה לארץ ואמר:

״זקנה, זקנה! אילו חיים יש בשמיים! יש שם ריחיים: בכל פעם שהאבנים מסתובבות, מופיעות פשטידה ושאנגה, ומעליהן סיר דייסה!״

״איך אוכל גם אני לבקר שם, זקן שלי?״

״שבי בתוך שק, זקנה, ואני אשא אותך לשם.״

הזקנה חשבה מעט ונכנסה לשק.

אחז הזקן בשק בשיניו והתחיל לטפס לשמיים. טיפס וטיפס זמן רב, עד שהזקנה השתעממה ושאלה:

״עוד רחוק, זקן שלי?״

״רחוק, זקנה!״

שוב טיפס וטיפס, טיפס וטיפס.

״עוד רחוק, זקן שלי?״

״עוד חצי הדרך!״

שוב טיפס וטיפס, טיפס וטיפס. הזקנה שאלה שוב:

״עוד רחוק, זקן שלי?״

הזקן רק עמד לומר:

״כבר לא רחוק!״ ואז נשמט השק מבין שיניו, הזקנה נפלה לארץ ומתה מן הנפילה. הזקן ירד על גבי הכרוב והרים את השק. בתוכו נותרו רק עצמות, וגם הן נשברו לחתיכות קטנות.

יצא הזקן מן הבית ובכה בכי מר. שועלה באה לקראתו:

״למה אתה בוכה, זקן?״

״איך לא אבכה? הזקנה שלי נפלה ומתה.״

״שתוק, אני ארפא אותה.״

נפל הזקן לרגלי השועלה:

״רפאי אותה, ואשלם לך כל מה שתרצי!״

״אם כך, חמם את בית המרחץ, והבא לשם שק קטן של קמח שיבולת שועל קלוי, כד קטן של חמאה ואת הזקנה. אתה עמוד מחוץ לדלת ואל תציץ פנימה.״

חימם הזקן את בית המרחץ, הביא את כל הדרוש ונעמד מחוץ לדלת. השועלה נכנסה, סגרה את הדלת בוו והתחילה לרחוץ את עצמות הזקנה. רחצה או לא רחצה, היא לא הפסיקה לכרסם אותן. הזקן שאל:

״מה שלומך, זקנה?״

״היא כבר זזה!״ אמרה השועלה. בינתיים סיימה לאכול את הזקנה, אספה את העצמות לפינה והתחילה לערבב דייסת סלמטה.

הזקן חיכה וחיכה ושאל:

״מה שלומך, זקנה?״

״היא כבר יושבת!״ אמרה השועלה ולגמה את שארית הסלמטה. לאחר שסיימה לאכול אמרה:

״זקן, פתח את הדלת לרווחה.״

פתח הזקן את הדלת, והשועלה קפצה מבית המרחץ ורצה לביתה. נכנס הזקן והסתכל: מתחת לספסל נותרו רק עצמות הזקנה, מכורסמות לגמרי, וקמח שיבולת השועל והחמאה נאכלו. הזקן נשאר לבדו ובעוני.