הדוב והתרנגול

לזקן אחד היה בן טיפש. הטיפש ביקש מאביו להשיא אותו: — ואם לא תשיא אותי — אהרוס את כל התנור! — איך אשיא אותך? אין לנו כסף.

לזקן אחד היה בן טיפש. הטיפש ביקש מאביו להשיא אותו:

— ואם לא תשיא אותי — אהרוס את כל התנור!

— איך אשיא אותך? אין לנו כסף.

— אין לנו כסף, אבל יש לנו שור; מכור אותו לבית המטבחיים.

השור שמע זאת וברח ליער. הטיפש שב והציק לאביו:

— השא אותי, ואם לא — אהרוס את כל התנור!

האב אמר:

— הייתי שמח להשיא אותך, אבל אין לנו כסף.

— אין לנו כסף, אבל יש לנו איל; מכור אותו לבית המטבחיים.

האיל שמע זאת וברח ליער. הטיפש לא מש מאביו ולא חדל לומר: ״השא אותי״.

— הרי אמרתי לך שאין לנו כסף!

— אין לנו כסף, אבל יש לנו תרנגול; שחט אותו, אפה ממנו פשטידה ומכור אותה.

התרנגול שמע זאת ועף ליער.

השור, האיל והתרנגול נפגשו כולם ובנו לעצמם בקתה ביער. הדוב שמע על כך, רצה לאכול אותם ובא אל הבקתה. התרנגול ראה אותו, החל לקפץ על המוט, נפנף בכנפיו וקרא:

— קוּדָה, קוּדָה, קוּדָה! הביאו לי אותו הנה; ארמוס אותו ברגליי ואכרות אותו בגרזן! הסכין כאן וגם החבל הקטן כאן, כאן נשחט וכאן נתלה!

הדוב נבהל ונמלט בחזרה; הוא רץ ורץ, נפל מרוב פחד ומת. הטיפש הלך ליער, מצא את הדוב, פשט מעליו את עורו ומכר אותו; בכסף הזה השיאו את הטיפש. השור, האיל והתרנגול חזרו מן היער הביתה.