ניקיטה קוז'מיאקה (הבורסקאי)

ליד קייב הופיע דרקון, והוא גבה מן העם מס כבד: מכל חצר נערה יפה; היה לוקח את הנערה ואוכל אותה. הגיע תורה של בת הצאר ללכת אל אותו דרקון. הדרקון תפס את הנסיכה וגרר…

ליד קייב הופיע דרקון, והוא גבה מן העם מס כבד: מכל חצר נערה יפה; היה לוקח את הנערה ואוכל אותה. הגיע תורה של בת הצאר ללכת אל אותו דרקון. הדרקון תפס את הנסיכה וגרר אותה אל מאורתו, אך לא אכל אותה: היא הייתה יפהפייה, ולכן לקח אותה לו לאישה. בכל פעם שעף לעיסוקיו היה חוסם את הנסיכה בגזעי עצים כדי שלא תברח. לנסיכה הייתה כלבלבה שהלכה בעקבותיה מן הבית. הנסיכה הייתה כותבת פתק לאביה ולאמה וקושרת אותו לצוואר הכלבלבה; זו הייתה רצה למקום הנכון ואף מביאה בחזרה תשובה. פעם אחת כתבו הצאר והצארינה לנסיכה: ״בררי מי חזק מן הדרקון.״ הנסיכה החלה להאיר פנים לדרקון שלה ולחקור אותו מי חזק ממנו. זמן רב לא גילה דבר, אך פעם אחת פלט שבעיר קייב חי בורסקאי בשם קוז'מיאקה, והוא חזק אף ממנו. כששמעה זאת הנסיכה כתבה לאביה: ״מצאו בעיר קייב את ניקיטה קוז'מיאקה ושלחו אותו לחלץ אותי מן השבי.״

משקיבל הצאר את הבשורה הזאת, מצא את ניקיטה קוז'מיאקה והלך בעצמו לבקש ממנו לשחרר את ארצו מן הדרקון האכזר ולהציל את הנסיכה. באותה שעה עיבד ניקיטה עורות והחזיק בידיו שנים־עשר עורות; כאשר ראה שהצאר עצמו בא אליו, רעד מפחד, ידיו רטטו — והוא קרע את שנים־עשר העורות. ככל שהצאר והצארינה הפצירו בקוז'מיאקה, הוא לא הסכים לצאת נגד הדרקון. אז עלה בדעתם לאסוף חמשת אלפים ילדים קטנים ולאלץ אותם לבקש מקוז'מיאקה: אולי ייכמרו רחמיו על דמעותיהם! הילדים באו אל ניקיטה והתחננו בדמעות שיצא נגד הדרקון. גם עיניו של ניקיטה קוז'מיאקה נמלאו דמעות למראה בכיים. הוא לקח שלוש מאות פוד סיבי קנבוס, משח אותם בזפת וכרך אותם סביב כל גופו כדי שהדרקון לא יאכל אותו, ויצא לקראתו.

ניקיטה התקרב אל מאורת הדרקון, אך הדרקון הסתגר ולא יצא אליו.

— מוטב שתצא אל השדה הפתוח, ואם לא — אפרק גם את המאורה! — אמר קוז'מיאקה וכבר החל לשבור את הדלתות.

כשראה הדרקון שהצרה בלתי נמנעת, יצא אליו אל השדה הפתוח. בין שנלחם ניקיטה קוז'מיאקה בדרקון זמן רב ובין שזמן קצר, לבסוף הפיל אותו ארצה. אז החל הדרקון להתחנן אל ניקיטה:

— אל תכה אותי למוות, ניקיטה קוז'מיאקה! אין בעולם חזקים משנינו; הבה נחלק את כל הארץ ואת העולם כולו שווה בשווה: אתה תחיה במחצית אחת, ואני באחרת.

— טוב, — אמר קוז'מיאקה, — צריך לחרוש קו גבול.

ניקיטה בנה מחרשה שמשקלה שלוש מאות פוד, רתם אליה את הדרקון והחל לחרוש קו גבול מקייב; ניקיטה משך תלם מקייב עד הים הקאבסטרי.

— נו, — אמר הדרקון, — עכשיו חילקנו את כל הארץ!

— את הארץ חילקנו, — אמר ניקיטה, — הבה נחלק גם את הים, שמא תטען שלוקחים את המים שלך.

הדרקון התקדם אל מרכז הים, וניקיטה קוז'מיאקה הרג אותו והטביע אותו בים. התלם הזה נראה עד היום; גובהו של התלם שני סאז'ן. חורשים סביבו אך אין נוגעים בתלם עצמו, ומי שאינו יודע כיצד נוצר התלם קורא לו סוללה. ניקיטה קוז'מיאקה, לאחר שעשה את המעשה הקדוש, לא לקח דבר תמורת עבודתו וחזר לעבד עורות.