על עורמתו של המלך שלמה

על עורמתו של המלך שלמה לפני הולדת המשיח היו כל המתים בגיהינום, החוטאים והצדיקים כאחד. גם חנה הנביאה הייתה שם, ולא חדלה להתנבא שישוע המשיח ייוולד ויוציא את כל…

על עורמתו של המלך שלמה

לפני הולדת המשיח היו כל המתים בגיהינום, החוטאים והצדיקים כאחד. גם חנה הנביאה הייתה שם, ולא חדלה להתנבא שישוע המשיח ייוולד ויוציא את כל הצדיקים מן הגיהינום. הצדיקים חיכו זמן רב לגאולתם, ולא יכלו עוד לשאת את ההמתנה. הם אמרו:

״חנה, את מתנבאת ומתנבאת, אבל דבר אינו מתגשם. את רק מתעתעת בנו!״

חנה הבטיחה להם שכל מה שניבאה אכן יתגשם.

אז נולד ישוע המשיח והחל להלך בארץ עם השליחים; גם לגיהינום נכנס. הגיהינום החל להתבקע, וסטנאיל צעק:

״גיהינום, החזק מעמד!״

אבל הגיהינום המשיך להתבקע. האדון הוציא את כולם מן הגיהינום עימו, ואת המלך שלמה השאיר שם. שלמה אמר:

״מדוע, אדוני, אתה מוציא את כולם מן הגיהינום ומשאיר אותי כאן לבדי?״

האדון אמר:

״הרי אתה עצמך ערמומי וחכם כל כך — צא בכוח חוכמתך!״

כך נשאר שלמה בגיהינום והחל למדוד אותו, ואמר:

״כאן תהיה כנסייה, כאן המזבח, ושם בית תפילה קטן.״

סטנאיל עצר אותו:

״שלמה, מה אתה עושה?״

והוא ענה:

״אני רוצה לבנות כאן כנסייה, ושם בית תפילה קטן.״

״מה פתאום, המלך שלמה! גם קודם היה לי כאן צפוף. שמחתי שנפטרתי מן הדיירים הטרדנים, ואתה שוב מצופף אותי!״

״ובכן, סטנאיל, הנה שלושה ארשינים בשבילך בפינה. המקום הזה יספיק לך!״

סטנאיל כעס והעיף את המלך שלמה מן הגיהינום — גירש אותו החוצה. שלמה הלך אל מלכות השמיים. הוא דפק בשער ושאל:

״אחיי! אמרו לי בבקשה, אילו חיים טובים יותר: החיים הקודמים בגיהינום או החדשים במלכות השמיים?״

״לא,״ אמרו, ״החדשים במלכות השמיים טובים יותר.״

״הראו לי רק מעט מחייכם! הייתי רוצה לראות אתכם.״

הם פתחו לו את הדלת מעט, כדי שיוכל להציץ פנימה.

הוא הסתכל והסתכל, ואז הכניס את רגלו. כשהחלו לסגור את שער גן העדן, תפסו את רגלו בדלת. הוא צעק:

״תפסתם לי את הרגל! תפסתם לי את הרגל!״

ברגע שפתחו לרווחה, חמק שלמה אל מלכות השמיים ונכנס לפינה. שם נשאר, ולא מלפנים, במקום שבו התיישבו הראשונים שהגיעו.