העיט והעורבת

הייתה פעם ברוּס עורבת שחיה עם מטפלות ומיניקות, עם ילדיה הקטנים ועם שכנותיה הקרובות. באו אווזים וברבורים והטילו ביצים, והעורבת התחילה להציק להם ולגנוב את ביציהם.

הייתה פעם ברוּס עורבת שחיה עם מטפלות ומיניקות, עם ילדיה הקטנים ועם שכנותיה הקרובות. באו אווזים וברבורים והטילו ביצים, והעורבת התחילה להציק להם ולגנוב את ביציהם.

ינשוף שעף שם במקרה ראה שהעורבת מציקה לעופות הגדולים, ועף אל עיט אפור־כחלחל. הוא הגיע וביקש:

״אדוני העיט האפור־כחלחל! עשה לנו משפט צדק נגד העורבת הנוכלת.״

העיט האפור־כחלחל שלח את שליחו הזריז, הדרור, להביא את העורבת. הדרור עף מיד ותפס אותה. היא ניסתה להתנגד, אבל הדרור בעט בה ובסופו של דבר הביא אותה אל העיט האפור־כחלחל.

העיט פתח במשפט.

״אוי, עורבת נוכלת, פוחזת שכמותך, עם המקור הנתעב שלך וזנב הח... שלך! אומרים שאת חומדת רכוש של אחרים וגונבת ביצים מהעופות הגדולים.״

״עלילה, אדוני העיט האפור־כחלחל, עלילה!״

״ועוד אומרים עלייך: כשאיכר יוצא לזרוע, את מגיחה עם כל החבורה הרעשנית שלך ומתחילה לפזר הכול.״

״עלילה, אדוני העיט האפור־כחלחל, עלילה!״

״ועוד אומרים: כשהנשים יוצאות לקצור ומניחות את האלומות בשדה, את מגיחה עם כל החבורה הרעשנית שלך ושוב מתחילה לפזר ולבלגן הכול.״

״עלילה, אדוני העיט האפור־כחלחל, עלילה!״

גזרו על העורבת מאסר.