הפועל של הכומר

בכפר אחד שכר כומר פועל חקלאי ושלח אותו לחרוש עם כלבה קטנה. הוא נתן לו כיכר לחם עגולה ושלמה ואמר:

בכפר אחד שכר כומר פועל חקלאי ושלח אותו לחרוש עם כלבה קטנה. הוא נתן לו כיכר לחם עגולה ושלמה ואמר:

״קח, פועל. אכול לשובע, ודאג שגם הכלבה הקטנה תשבע, אבל שהכיכר תישאר שלמה.״

הפועל לקח את הלחם ויצא לשדה, וכשהגיע התחיל לחרוש. הוא חרש וחרש, עד שכבר הגיע הזמן לאכול משהו: הרעב כיווץ לו את הבטן. אבל מה יעשה עם ההוראה של הכומר? הרעב אינו מרחם, אבל הוא יודע ללמד אדם לחשוב. ואז עלה בדעת הפועל רעיון, ולא רע בכלל. ובכן, כך יעשה! הוא הרים בזהירות את הקרום העליון של הלחם, הוציא את כל החלק הרך, אכל לשובע והאכיל את הכלבה הקטנה. אחר כך החזיר את הקרומים למקומם, כמו שהיו קודם, והמשיך לחרוש עד הערב כאילו לא קרה דבר, בלי דאגות. כשהתחיל להחשיך יצא הביתה. כשהגיע, הכומר כבר חיכה לו ליד השער ושאל:

״ובכן, פועל, שבעת?״

הוא אמר:

״שבעתי.״

הכומר שאל שוב:

״והכלבה הקטנה שבעה?״

הפועל אמר:

״שבעה.״

הכומר שאל שוב:

״והכיכר שלמה?״

הפועל אמר:

״שלמה! הנה, אבי, שלמה לגמרי.״

הכומר הביט היטב, פרץ בצחוק ואמר:

״איזה תחבולן אתה! כשאני מסתכל עליך, אני רואה שעוד יצא ממך משהו. מוצאים חן בעיניי האופי שלך והתושייה שלך! הסתדרת יפה, כל הכבוד! הישאר אצלי ועבוד כאן; בדיוק אדם כמוך אני צריך.״

הוא השאיר אותו אצלו ואף הוסיף על השכר שסיכמו, כי הבחור היה נועז, מלא מרץ ובעל תושייה רבה. מאז היו חיי הפועל חגיגת מסלניצה אחת ארוכה: כך אפשר לרצות לחיות לנצח!