האגדה על אלכסנדר מוקדון

היה היה מלך ושמו אלכסנדר מוקדון. הדבר קרה בימי קדם, לפני זמן רב כל כך, שאפילו סבינו, ואבות סבינו, וסבי סבינו, ואבות אבותינו הקדומים לא זכרו אותו. המלך הזה היה…

היה היה מלך ושמו אלכסנדר מוקדון. הדבר קרה בימי קדם, לפני זמן רב כל כך, שאפילו סבינו, ואבות סבינו, וסבי סבינו, ואבות אבותינו הקדומים לא זכרו אותו. המלך הזה היה גיבור שבגיבורים. שום איש חזק בעולם לא היה יכול לנצח אותו. הוא אהב לצאת למלחמה, וכל חיילי צבאו היו גיבורים. נגד מי שלא יצא המלך אלכסנדר מוקדון למלחמה, את כולם ניצח. והוא הכניע תחת שלטונו את כל ממלכות הארץ. אחר כך הגיע לקצה העולם ומצא שם עמים שהטילו אימה אפילו עליו, אף שהיה אמיץ כל כך: הם היו אכזריים מחיות טרף ואכלו בני אדם חיים. לאחד מהם הייתה רק עין אחת, במצח, ולאחר שלוש עיניים; לאחד הייתה רק רגל אחת, ולאחר שלוש, והם רצו במהירות של חץ הנורה מקשת. שמם של העמים האלה היה גוג ומגוג.

אבל המלך אלכסנדר מוקדון לא איבד את אומץ לבו מול העמים הפראיים האלה, והחל להילחם בהם. אם נלחם בהם זמן רב או זמן קצר, אין איש יודע; אלא שהם נבהלו וברחו מפניו. הוא רדף אחריהם, דחק בהם עוד ועוד, עד שהבריח אותם אל סבכים, תהומות והרים ששום מעשייה לא תוכל לתאר ושום עט לא יוכל לכתוב עליהם. שם הסתתרו מפני המלך אלכסנדר מוקדון. ומה עשה להם המלך אלכסנדר? הוא קירב מעליהם הר אחד אל הר אחר עד שיצרו קשת, הציב צינורות על הקשת ושב לארצו. כשהרוחות נושבות בצינורות עולה יללה נוראה, והיושבים שם צועקים: ״אה, כנראה אלכסנדר מוקדון עודנו חי!״ גוג ומגוג האלה חיים עד היום ורועדים מפחד אלכסנדר, והם יצאו משם ממש לפני סוף העולם.