המעשה בשלושת בני המלך

בממלכה אחת, בארץ אחת, חי מלך ולו שלושה בנים: הנסיך וסילי, הנסיך פיודור והנסיך איוואן.

בממלכה אחת, בארץ אחת, חי מלך ולו שלושה בנים: הנסיך וסילי, הנסיך פיודור והנסיך איוואן.

״ילדיי היקרים!״ אמר להם אביהם. ״אתם רואים שזקנתי. אבל מספרים שמעבר לשלוש פעמים תשע ארצות, בממלכה השלושים, בארץ שמתחת לשמש, יש מי חיים ומי מוות, ועץ תפוחים שפירותיו יכולים להפוך אפילו זקן לצעיר. איך נשיג את המים ואת התפוחים האלה?״

הנסיך וסילי ציווה לאכף את סוסו ויצא לדרך. רכב זמן רב או מעט, קרוב או רחוק—סיפור מסופר מהר, אבל מעשה אינו נעשה מהר כל כך—והגיע אל הרים, תהומות ויערות סבוכים כל כך, עד שחשש לאבד את דרכו. הוא שב לאחור ואמר לאביו שלא מצא בשום מקום את הארץ שמתחת לשמש. יצא הנסיך פיודור, ואותו הדבר קרה גם לו.

אז החליט האח הצעיר, הנסיך איוואן, לנסות את מזלו. הוא יצא בדרך חדשה, רכב ורכב וראה בקתה עומדת על כרעי תרנגולת, ובתוכה באבא יאגה. יאגה שאלה אותו לאן הוא נוסע, ואם מרצונו או מתוך כורח.

״קצת מתוך כורח,״ השיב הנסיך איוואן, ״אבל פי שניים מתוך רצוני!״ וסיפר לה לאן מועדות פניו ולשם מה.

באבא יאגה נתנה לו סוס רענן ושלחה אותו אל אחותה. גם זו החליפה את סוסו ושלחה אותו אל האחות השלישית. כשנודע לה במה מדובר, הובילה את הנסיך אל האורווה ואמרה:

״הנה סוס בשבילך. רכב עליו, ואת סוסך השאר אצלי. והנה הדרך לארץ שבה נמצאים מי החיים, מי המוות והתפוחים המשיבים את הנעורים. אפשר להיכנס אליה רק בלילה. שם תראה חומה גבוהה; דלג מעליה ורכב היישר אל שער הגן. בגן תמצא את עץ התפוחים המשיבים את הנעורים, ולצידו שתי בארות, אחת של מי חיים ואחת של מי מוות. אבל כשתחזור, הישמר שסוסך לא ייתפס באחד החוטים המתוחים אל החומה.״

הנסיך איוואן עשה הכול כפי שאמרה. דילג מעל החומה ונכנס לגן, קטף תפוחים המשיבים את הנעורים ומילא בקבוקונים במי חיים ובמי מוות. אך בדרך חזרה לא נזהר: כשסוסו דילג מעל החומה הוא נתפס בחוטים. בכל העיר צלצלו פעמונים, הלמו תופים ורעמו תותחים, והכול נבהלו. הצארית העלמה, שלה היו שייכים התפוחים ומי החיים והמוות, ציוותה לאכף את סוסה ויצאה מיד לרדוף אחרי הנסיך איוואן, אך לא השיגה אותו. איוואן לקח סוס רענן מכל אחת מאחיות באבא יאגה. כשבאה הצארית העלמה אל יאגה הראשונה, שאלה עליו:

״האם ראית באיזה מקום, באבא יאגה, אדם שמראהו כך וכך?״

״לא ראיתי,״ השיבה יאגה, והחלה להפציר בצארית העלמה להישאר אצלה ולנוח מן הדרך הארוכה.

הצארית העלמה נשארה אצל באבא יאגה יום שלם ולילה שלם, וכך קרה גם אצל שתי האחיות האחרות. כשכבר החלה לצמצם את המרחק בינה לבין הנסיך איוואן, הוא נכנס לארצו.

״מזלך שיחק לך, נסיך,״ אמרה הצארית העלמה, ״שלא נפלת לידיי. אבל חכה, עוד אבוא לבקר אצלך!״

הנסיך איוואן הגיע הביתה, הוציא את בקבוקוני מי החיים ומי המוות, הניח את התפוחים המשיבים את הנעורים על מגש והגיש הכול לאביו. המלך שמח מאוד, אכל כמה תפוחים ונעשה צעיר. הם חיו בשמחה ובשעשועים. פעם הביט המלך מבעד לחלון וראה אוהל נטוי באחו השמור לו. מיד שלח לברר מי העז לנטות את אוהלו באחו המלכותי השמור. באוהל הייתה הצארית העלמה, והיא אמרה:

״באתי כדי שהמלך ימסור לי את האשם מבין בניו. אם לא ימסור אותו, אחריב את העיר כולה.״

הנסיך איוואן הלך אליה.

״מה אעשה בך?״ אמרה. ״אם העזת לגנוב ממני את המים המופלאים ואת התפוחים המשיבים את הנעורים, אני רוצה להיות אשתך.״

הנסיך נשא את הצארית העלמה לאישה ונסע לחיות בממלכתה.