השמש, הירח והעורב וורונוביץ׳

היו פעם זקן וזקנה, ולהם שלוש בנות. הזקן הלך לאסם לקחת גריסים. הוא לקח את הגריסים ונשא אותם הביתה, אבל בשק היה חור, והגריסים נשפכו ממנו עוד ועוד. הוא הגיע הביתה,…

היו פעם זקן וזקנה, ולהם שלוש בנות. הזקן הלך לאסם לקחת גריסים. הוא לקח את הגריסים ונשא אותם הביתה, אבל בשק היה חור, והגריסים נשפכו ממנו עוד ועוד. הוא הגיע הביתה, והזקנה שאלה:

״איפה הגריסים?״ אבל כל הגריסים כבר נשפכו.

הלך הזקן לאסוף אותם ואמר:

״הלוואי שהשמש יחמם אותי, שהירח יאיר לי ושהעורב וורונוביץ׳ יעזור לי לאסוף את הגריסים! הייתי נותן לשמש את בתי הבכורה לאישה, לירח את האמצעית ולעורב וורונוביץ׳ את הצעירה!״

התחיל הזקן לאסוף. השמש חימם אותו, הירח האיר לו והעורב וורונוביץ׳ עזר לו לאסוף את הגריסים. חזר הזקן הביתה ואמר לבתו הבכורה:

״התלבשי יפה וצאי אל מפתן הבית.״

היא התלבשה ויצאה אל המפתן, והשמש נשא אותה משם. גם לבתו האמצעית אמר להתלבש יפה ולצאת אל המפתן. היא התלבשה ויצאה; הירח תפס את הבת השנייה ונשא אותה משם. ואז אמר לצעירה:

״התלבשי יפה וצאי אל מפתן הבית.״

היא התלבשה ויצאה אל המפתן; העורב וורונוביץ׳ תפס אותה ונשא אותה הרחק.

אמר הזקן:

״אולי אלך לבקר את חתני.״

הלך אל השמש והגיע לביתו. שאל השמש:

״במה אכבד אותך?״

״אינני רוצה דבר.״

השמש אמר לאשתו להכין לביבות קטנות, והיא הכינה אותן. השמש התיישב באמצע הרצפה, אשתו הניחה עליו את המחבת, והלביבות היטגנו. הם האכילו את הזקן. חזר הזקן הביתה, ציווה על הזקנה להכין לביבות, התיישב בעצמו על הרצפה ואמר לה להניח עליו את המחבת עם הלביבות.

״איך הן ייאפו עליך?״ אמרה הזקנה.

״לא נורא,״ אמר, ״הניחי אותן, הן ייאפו.״

היא הניחה עליו את המחבת. אבל ככל שהלביבות עמדו שם, הן לא נאפו כלל, ורק החמיצו. לא הייתה ברירה: הזקנה הכניסה את המחבת לתנור. הלביבות נאפו, והזקן אכל לשובע.

למחרת הלך הזקן לבקר את חתנו האחר, הירח. הוא הגיע, והירח שאל:

״במה אכבד אותך?״

״אינני רוצה דבר,״ ענה הזקן.

הירח חימם למענו את בית המרחץ. אמר הזקן:

״מן הסתם יהיה חשוך בבית המרחץ!״

אבל הירח ענה לו:

״לא, יהיה מואר. לך.״

נכנס הזקן לבית המרחץ, והירח תחב את אצבעו הקטנה דרך חור קטן, ובית המרחץ התמלא אור. הזקן התרחץ באדים, חזר הביתה וציווה על הזקנה לחמם את בית המרחץ בלילה. היא חיממה אותו, והוא שלח אותה להתרחץ. אמרה הזקנה:

״חשוך מדי בשביל להתרחץ!״

״לכי, יהיה אור!״

נכנסה הזקנה. הזקן ראה איך הירח האיר לו, ורצה לעשות כמותו: הוא בקע חור בבית המרחץ ותחב לתוכו את אצבעו. אבל בבית המרחץ לא היה שום אור! הזקנה לא הפסיקה לקרוא אליו:

״חשוך!״

לא הייתה ברירה: היא הלכה והביאה כפיסי עץ בוערים, ואז התרחצה באדים.

ביום השלישי הלך הזקן אל העורב וורונוביץ׳ והגיע לביתו.

״במה אכבד אותך?״ שאל העורב וורונוביץ׳.

״אינני רוצה דבר,״ אמר הזקן.

״טוב, לפחות נלך לישון על מוטות הלינה.״

העורב הציב סולם וטיפס עם הזקן. העורב וורונוביץ׳ הושיב אותו תחת כנפו. ברגע שנרדם הזקן, נפלו שניהם ומתו.