הילדים המאורסים

היו פעם שני סוחרים עשירים, אחד במוסקבה והאחר בקייב. לעיתים קרובות נפגשו לרגל עסקיהם, היו ידידים טובים וחלקו לחם ומלח. יום אחד בא הסוחר מקייב למוסקבה, פגש את…

היו פעם שני סוחרים עשירים, אחד במוסקבה והאחר בקייב. לעיתים קרובות נפגשו לרגל עסקיהם, היו ידידים טובים וחלקו לחם ומלח. יום אחד בא הסוחר מקייב למוסקבה, פגש את ידידו ואמר:

״אלוהים נתן לי שמחה: אשתי ילדה בן!״

״ולי נולדה בת!״ השיב הסוחר ממוסקבה.

״ובכן, נלחץ ידיים על כך! לי יש בן ולך בת, ומה טוב יותר מחתן וכלה? כשיגדלו נחתן אותם ונהיה קרובי משפחה.״

״בסדר, אבל אי אפשר לעשות זאת סתם כך. אולי בנך עוד יחזור בו ויעזוב את הכלה. תן לי עשרים אלף כערבון!״

״ואם בתך תמות?״

״אז תקבל את הכסף בחזרה.״

הסוחר מקייב הוציא עשרים אלף ונתן לסוחר ממוסקבה. הלה לקח את הכסף, חזר לביתו ואמר לאשתו:

״את יודעת מה יש לי לספר? שידכתי את בתנו!״

אשת הסוחר נדהמה.

״מה? השתגעת? היא עדיין שוכבת בעריסה!״

״ומה בכך שהיא בעריסה? שידכתי אותה בכל זאת. הנה עשרים אלף שקיבלתי כערבון.״

וכך היה. הסוחרים חיו איש בעירו, אך לא ביקרו עוד זה אצל זה: הדרך הייתה ארוכה, ועסקיהם חייבו אותם להישאר בבית. ילדיהם גדלו וגדלו. הבן היה יפה, והבת יפה עוד יותר. חלפו שמונה עשרה שנים. הסוחר ממוסקבה לא שמע דבר מידידו הישן, ושידך את בתו לקולונל. בדיוק באותו זמן קרא הסוחר מקייב לבנו ואמר:

״סע למוסקבה. יש שם אגם, ובאגם פרשתי רשת משיער סוס. אם נלכד ברווז ברשת, הבא את הברווז; ואם אין ברווז, החזר את הרשת.״

בן הסוחר התכונן ונסע למוסקבה. נסע ונסע, עד שנשאר לו רק קטע דרך אחד. היה עליו לחצות נהר. גשר נמתח מעליו, אבל רק מחציתו הייתה מכוסה בקרשים.

במקרה נסע גם הקולונל באותה דרך. הוא הגיע לגשר ולא ידע איך לעבור אל הצד השני. כשראה את בן הסוחר שאל:

״לאן אתה נוסע?״

״למוסקבה.״

״בשביל מה?״

״יש שם אגם, שבו פרש אבי רשת לפני שמונה עשרה שנים. עכשיו שלח אותי בציווי הזה: אם נלכד ברווז ברשת, קח את הברווז; ואם אין ברווז, החזר את הרשת!״

״איזו חידה!״ חשב הקולונל. ״האם רשת יכולה להחזיק מעמד שמונה עשרה שנים? טוב, אולי הרשת תחזיק. אבל איך הברווז יחיה בה זמן רב כל כך?״

הוא חשב וחשב, ניחש וניחש, אך לא פתר דבר.

״ואיך נחצה את הנהר?״ שאל.

״אעביר את מה שמאחור לפנים!״ אמר בן הסוחר. הוא האיץ בסוסיו עד אמצע הגשר, והתחיל להרים את הקרשים שמאחוריו ולפרוש אותם לפניו. כך סלל את דרכו ועבר אל הצד השני, והקולונל עבר איתו. לבסוף הגיעו לעיר.

״איפה תתאכסן?״ שאל הקולונל את בן הסוחר.

״בבית שהאביב והחורף תלויים על שערו.״

הם נפרדו ופנו איש לדרכו.

בן הסוחר התארח אצל זקנה ענייה, ואילו הקולונל נסע אל כלתו. שם הגישו לו אוכל ושתייה ושאלו על הדרך. והוא סיפר:

״פגשתי בן סוחר ושאלתי מדוע הוא נוסע למוסקבה. הוא ענה שיש במוסקבה אגם, שאביו פרש בו רשת לפני שמונה עשרה שנים. עכשיו הוא שלח אותו בציווי הזה: אם נלכד ברווז ברשת, קח את הברווז; ואם אין ברווז, החזר את הרשת! אחר כך היה עלינו לחצות נהר. הגשר היה מכוסה בקרשים רק עד מחציתו. התלבטתי איך לעבור לצד השני, אבל בן הסוחר הבין מיד: העביר את מה שמאחור לפנים, חצה והעביר גם אותי.״

״ואיפה הוא מתאכסן?״ שאלה הכלה.

״בבית שהאביב והחורף תלויים על שערו.״

בת הסוחר רצה לחדרה, קראה למשרתת וציוותה:

״קחי כד חלב, כיכר לחם עגולה וסל ביצים. שתי קצת מן החלב, חתכי מן הכיכר ואכלי ביצה אחת. אחר כך לכי אל הבית שעשב ושחת קשורים לשערו. מצאי שם את בן הסוחר, תני לו את הלחם, החלב והביצים ושאלי: האם הים מגיע עד חופיו או שירד? האם הירח מלא או שחסר ממנו? האם כל הכוכבים בשמיים או שנפלו מהם?״

המשרתת באה אל בן הסוחר, נתנה לו את המתנות ושאלה:

״האם הים מגיע עד חופיו או שירד?״

״הוא ירד.״

״האם הירח מלא או שחסר ממנו?״

״חסר ממנו.״

״האם כל הכוכבים בשמיים?״

״לא, אחד נפל.״

המשרתת חזרה הביתה וסיפרה לבת הסוחר את התשובות.

״ובכן, אבא,״ אמרה הבת, ״החתן שלך אינו מתאים לי. לי יש חתן משלי זה זמן רב; לחצת את ידו של אביו והדבר נחתם בהסכם.״

מיד שלחו להביא את החתן האמיתי, ערכו חתונה וחגגו במשתה, ואת הקולונל דחו. גם אני הייתי בחתונה ההיא ושתיתי תמד ויין. הם נזלו על שפמי, אבל לפי לא נכנס דבר.