שברשה

אספר לכם מעשייה משעשעת? זוהי מעשייה מופלאה, מלאה פלאי פלאים, ופועל המשק שברשה הוא התחבולן הגדול מכולם: מרגע שהוא אוחז ברתמה, אין מלאכה שקשה לו! שברשה יצא לעבוד…

אספר לכם מעשייה משעשעת? זוהי מעשייה מופלאה, מלאה פלאי פלאים, ופועל המשק שברשה הוא התחבולן הגדול מכולם: מרגע שהוא אוחז ברתמה, אין מלאכה שקשה לו! שברשה יצא לעבוד כשכיר, אך באה שנה קשה: לא צמחו תבואה ולא ירקות. ישב בעל הבית ושקע במחשבות. איך יגרש את דאגותיו? ממה יחיה? מניין יביא כסף?

״אל תצטער, אדוני!״ אמר לו שברשה. ״רק יעבור יום, ויהיו לחם וכסף!״

שברשה הלך לסכר של טחנת הקמח. ״אולי אתפוס דג,״ חשב. ״אמכור אותו, והנה כסף! אבל אין לי חוט לחכה... רגע, אשזור אותו עכשיו.״ הוא ביקש מן הטוחן חופן סיבי קנבוס, התיישב על הגדה והתחיל לשזור חוט דיג.

הוא שזר ושזר, ופתאום קפץ מן המים אל הגדה נער במעיל שחור ובכובע אדום.

״דוד! מה אתה עושה כאן?״ שאל.

״שוזר חבל.״

״בשביל מה?״

״אני רוצה לנקות את הבריכה ולמשות אתכם, השדים, מן המים.״

״לא! חכה קצת, אלך לספר לסבא.״

השדון צלל למעמקים, ושברשה חזר לעבודתו.

״חכו,״ חשב, ״אעשה לכם תעלול, ארורים! אתם תביאו לי זהב וכסף.״

שברשה התחיל לחפור בור. כשסיים, הניח עליו את כובעו, לאחר שגזר את חלקו העליון.

״שברשה, שברשה! סבא אומר שעליי להתמקח איתך. מה תרצה כדי שלא תמשה אותנו מן המים?״

״מלאו את הכובע הזה בזהב ובכסף.״

השדון צלל למים וחזר.

״סבא אומר שעליי להתאבק איתך קודם.״

״איך תתאבק איתי, זאטוט? הרי אפילו את אחי האמצעי, מישקה, לא תוכל לנצח!״

״ואיפה מישקה שלך?״

״שם, הבט! הוא נח מתחת לשיח בגיא.״

״איך אזמין אותו להתאבק?״

״גש והכה אותו בצד. הוא כבר יקום בעצמו.״

השדון ירד לגיא, מצא את הדוב והכה אותו באלה בצידו. מישקה התרומם על רגליו האחוריות ולפת את השדון עד שכל עצמותיו פצפצו. בקושי נחלץ מכפות הדוב ורץ אל סבו הזקן, שד המים.

״סבא,״ סיפר בפחד, ״לשברשה יש אח אמצעי, מישקה. הוא התחיל להתאבק איתי, והעצמות שלי פצפצו! מה היה קורה אילו שברשה עצמו התאבק איתי?״

״הממ! לך ונסה להתחרות בריצה עם שברשה. נראה מי ישיג את מי.״

ושוב עמד הנער בכובע האדום ליד שברשה ומסר לו את דברי סבו. שברשה השיב:

״איך תתחרה איתי בריצה? אפילו אחי הקטן, זאינקה, ישאיר אותך הרחק מאחור!״

״ואיפה אחיך זאינקה?״

״שם, שוכב בעשב. הוא רצה לנוח. התקרב וגע באוזנו, והוא ירוץ איתך!״

השדון רץ אל זאינקה ונגע באוזנו. הארנבת זינקה והתרחקה, והשדון ניסה לרוץ אחריה.

״חכה, חכה, זאינקה! תן לי להשיג אותך... אוי, הוא נעלם!״

״סבא,״ אמר לשד המים, ״התחלתי לרוץ במהירות. אבל מה הועיל לי? הוא אפילו לא נתן לי להגיע אליו! וזה עוד לא היה שברשה עצמו, אלא אחיו הקטן!״

״הממ!״ רטן הזקן וקימט את גבותיו. ״לך אל שברשה ונסו מי שורק חזק יותר.״

״שברשה, שברשה! סבא ציווה שננסה מי מאיתנו שורק חזק יותר.״

״טוב, שרוק אתה קודם.״

השדון שרק חזק כל כך ששברשה בקושי החזיק מעמד על רגליו, ועלים נשרו מן העצים.

״אתה שורק יפה,״ אמר שברשה, ״אבל לא כמוני! כשאשרוק, לא תוכל לעמוד, והאוזניים שלך לא יעמדו בזה. שכב על הארץ ופניך למטה, וסתום את אוזניך באצבעות.״

השדון שכב כשפניו אל האדמה וסתם את אוזניו. שברשה לקח אלה והכה בכל כוחו בעורפו, ובאותו הזמן שרק: ״פיו, פיו, פיו!״

״אוי, סבא, סבא! שברשה שרק חזק כל כך שראיתי ניצוצות! בקושי קמתי מן האדמה, ונדמה לי שכל העצמות בעורף ובגב התחתון נשברו!״

״הו! מתברר שאינך חזק כל כך, שדון! לך וקח את אלת הברזל שלי מבין הקנים. נסו מי יטיל אותה גבוה יותר באוויר.״

השדון לקח את האלה, העמיס אותה על כתפו והלך אל שברשה.

״ובכן, שברשה, סבא ציווה לנסות בפעם האחרונה: מי מאיתנו יטיל את האלה הזאת גבוה יותר באוויר?״

״זרוק אתה קודם, ואני אסתכל.״

השדון הטיל את האלה, והיא עפה גבוה־גבוה, עד שנראתה כנקודה שחורה במרום! זמן רב חיכו עד שנפלה לארץ. שברשה לקח אותה: כבדה מאוד! הוא העמיד אותה על קצה כף רגלו, תמך בה בכף ידו והביט ממושכות בשמיים.

״למה אינך זורק? למה אתה מחכה?״ שאל השדון.

״אני מחכה שהענן ההוא יתקרב, ואז אטיל את האלה עליו. אחי הנפח יושב שם, והברזל יועיל לו בעבודתו.״

״לא, שברשה! אל תזרוק את האלה אל הענן, אחרת סבא יכעס!״

השדון חטף את האלה וצלל אל סבו.

כששמע הסב מנכדו ששברשה כמעט השליך את אלתו הרחק ממנו, נבהל מאוד. הוא ציווה להביא כסף מן המצולה כדי לפדות את עצמם. השדון הביא עוד ועוד כסף. כבר הביא הרבה, אבל הכובע עדיין לא התמלא!

״סבא, הכובע של שברשה הוא פלא! הבאתי אליו את כל הכסף, והוא עדיין ריק. עכשיו נשאר רק הארגז הקטן האחרון שלך.״

״הבא גם אותו, מהר! הוא עדיין שוזר את החבל?״

״שוזר, סבא!״

״נו, אתה רואה!״

לא הייתה ברירה. השדון פתח את הארגז היקר לסבו והתחיל לשפוך את תוכנו לכובעו של שברשה. שפך ושפך... עד שלבסוף מילא אותו! מאז חי השכיר ברוב פאר. הזמינו אותי אליו לשתות תמד ובירה, אבל לא הלכתי: אמרו שהתמד מר והבירה עכורה. איך קרה דבר משונה שכזה?