החתול, התרנגול והשועלה

היו היו חתול ואיל, ולהם תרנגול קטן. יום אחד יצאו לקלף רצועות מהשכבה הפנימית של קליפת העצים. שועלה באה אל מתחת לחלונו של התרנגול ואמרה:

היו היו חתול ואיל, ולהם תרנגול קטן.

יום אחד יצאו לקלף רצועות מהשכבה הפנימית של קליפת העצים. שועלה באה אל מתחת לחלונו של התרנגול ואמרה:

תרנגולון, תרנגולון, כרבולת זהב, ראש קטן של חמאה! הנה לך לחם שטוח ובו זרע. ליד חצרו של קארפ מדרון כבוש וחלק. שם עומדות מזחלות שנוסעות מעצמן; הן גולשות מעצמן, מעצמן הן רוצות לנסוע!

התרנגול הציץ, והיא נשאה אותו משם. בדרך הוא צעק:

— חתול ואיל! השועלה נושאת אותי אל מעבר להרים הגבוהים, אל מעבר ליערות האפלים!

הם שמעו אותו, חזרו ולקחו ממנה את התרנגול.

למחרת אמרו לו:

— שים לב, אם השועלה תבוא, אל תציץ החוצה!

השועלה באה ושרה את אותו השיר; התרנגול הציץ, והיא נשאה אותו משם. החתול והאיל שוב חילצו אותו. ביום השלישי אמרו לו:

— שים לב, אל תביט מהחלון; הפעם נלך רחוק ולא נשמע אותך כשתצעק.

השועלה באה ושרה בקול מתוק כל כך שהתרנגול לא התאפק והציץ. היא תפסה אותו ונשאה אותו לביתה. בדרך צעק וצעק, אבל לא, החתול והאיל לא שמעו אותו. הם שבו הביתה — והתרנגול איננו! הכינו גוסלי קטן בעל מיתרי איל, ויצאו אל השועלה לחלץ את התרנגול.

לשועלה היו שבע בנות. החתול והאיל באו אל מתחת לחלונה והחלו לנגן:

— טוק־טוק, גוסלי קטן, מיתרי איל! הייתה הייתה שועלה נאה בקן הזהב שלה, ולה שבע בנות: הראשונה צ׳וצ׳לקה, השנייה פודצ׳וצ׳לקה, השלישית הושיטי־את־הבוכייר, הרביעית טאטאי־את־מדף־התנור, החמישית סגרי־את־הארובה, השישית נפחי־על־האש, והשביעית אפי־פשטידות!

השועלה אמרה:

— לכי, צ׳וצ׳לקה, וראי מי שר שיר יפה כל כך!

צ׳וצ׳לקה יצאה; הם הכו אותה במצח והכניסו אותה לתיבה.

כך תפסו את כל בנות השועלה, בזו אחר זו.

אחר כך יצאה השועלה עצמה. גם אותה הכו במצח והכניסו לתיבה. נכנסו לבקתה, לקחו את התרנגול בעודו חי, שבו הביתה והמשיכו לחיות שם.