קולובוק, הלחם הקטן והעגול

היו היו סבא וסבתא שחיו בבית עץ חמים ליד יער של עצי ליבנה. יום אחד ביקש סבא מסבתא לאפות קולובוק, לחם קטן ועגול. סבתא אספה מעט קמח, לשה בצק רך, גלגלה אותו לכדור…

היו היו סבא וסבתא שחיו בבית עץ חמים ליד יער של עצי ליבנה. יום אחד ביקש סבא מסבתא לאפות קולובוק, לחם קטן ועגול. סבתא אספה מעט קמח, לשה בצק רך, גלגלה אותו לכדור ואפתה אותו עד שנוצר קרום זהוב. בזמן שעבדה עזר סבא להביא מים ולנקות את הקמח מן השולחן. עד מהרה מילא את הבית ריח לחם נעים כל כך ששניהם חייכו.

קולובוק החם שכב על אדן החלון והתקרר. קרן שמש חיממה את צדו הזהוב, וקולובוק פקח את עיניו. הוא בירך את סבא ואת סבתא וביקש רשות להתגלגל מעט ליד הבית. ״אל תתרחק וחזור לפני הערב,״ ביקשו. קולובוק הבטיח להיזהר, קפץ אל הספסל, ממנו אל השטיחון ומשם התגלגל בעדינות למטה מן המרפסת.

קולובוק התגלגל בדרך היער. משני הצדדים רשרשו עצי ליבנה, פרפרים עפו מעל העשב, ולפניו נצצו שלוליות מן הגשם האחרון. הוא עקף שורשים ואבנים קטנות, לא מיהר בסיבובים ושם לב כל הזמן לסימנים בדרך חזרה: גדם ישן, שיח חוזרר וגשר קטן. הוא נהנה מן המסע, אך זכר את הבטחתו לחזור הביתה.

ליד קרחת יער פגש קולובוק ארנב בר. הארנב לא התכוון לפגוע בו; הוא רק הופתע מן הנוסע המיוחד וביקש ממנו לשיר. קולובוק שר בשמחה איך אפו אותו, איך התקרר ליד החלון ואיך יצא לדרך. הארנב מחא כפיים בכפותיו ואמר: ״איזה שיר יפה! אבל בהמשך היער נעשה צפוף יותר. שים לב.״ קולובוק הודה למכר החדש והמשיך להתגלגל.

ליד גדם ישן ישבה שועלה. היא שיבחה בחביבות את השיר וביקשה מקולובוק להתקרב מאוד. אבל קולובוק נזכר בבקשה של סבא וסבתא ונשאר על הגדם, במרחק שהיה נוח לו. ״אשיר מכאן, ואחר כך אצטרך לחזור הביתה,״ אמר בנימוס. השועלה הקשיבה, איחלה לו דרך טובה והראתה לו דרך קצרה אל שיח החוזרר המוכר. קולובוק חזר הביתה לפני השקיעה. סבא וסבתא שמחו, וקולובוק סיפר להם שבמסע חשוב במיוחד לזכור הבטחות, לשים לב לדרך ולא להתקרב יותר מדי לזרים.