הלפת

בכפר חיו סבא, סבתא ונכדתם. באביב בחר סבא מקום שטוף שמש בגינת הירק, ריכך את האדמה ושתל זרע קטן של לפת. הוא כיסה אותו באדמה רכה ואמר: ״גדלי, לפת קטנה, והיי חזקה…

בכפר חיו סבא, סבתא ונכדתם. באביב בחר סבא מקום שטוף שמש בגינת הירק, ריכך את האדמה ושתל זרע קטן של לפת. הוא כיסה אותו באדמה רכה ואמר: ״גדלי, לפת קטנה, והיי חזקה ומתוקה.״ סבתא הביאה מזלף, והנכדה הציבה ליד הערוגה שלט קטן כדי שאיש לא ידרוך עליה בטעות.

בכל יום טיפלה המשפחה בצמח. סבא ריכך את האדמה, סבתא השקתה את הצמח והנכדה עקרה עשבים שוטים. גם חבריהם בעלי החיים עזרו: הכלבה ז׳וּצ׳קה שמרה על הערוגה, החתולה הרחיקה עכברים מהעלים הצעירים, ועכברון קטן אסף גבעולי עשב יבשים בקרבת מקום. הלפת גדלה וגדלה, עד שהייתה גדולה כל כך שהעלים הירוקים שלה התנשאו מעל הגדר.

כשהגיע הזמן לאסוף את היבול, סבא אחז היטב בעלים החזקים, סבתא נאחזה בסבא והנכדה נאחזה בסבתא. שלושתם משכו: הם משכו ומשכו, אבל לא הצליחו להוציא את הלפת. הם ניסו שוב והציבו את רגליהם היטב על הקרקע, אך הלפת נשארה נטועה היטב. סבא לא כעס והציע לקרוא לשאר חבריהם בעלי החיים: ״שלושתנו לא נצליח. בואו נבקש עזרה!״

סבתא נאחזה בסבא, הנכדה בסבתא, ז׳וּצ׳קה בנכדה, החתולה בז׳וּצ׳קה והעכברון בחתולה. כולם הסתדרו בשורה, נעמדו ביציבות והחליטו למשוך יחד כשיספרו עד שלוש. ״אחת, שתיים, שלוש!״ אמרו כולם יחד. הלפת התנדנדה מעט. החברים נחו מעט, נאחזו שוב זה בזה והתכוננו לעוד ניסיון משותף.

הם משכו יחד — והלפת יצאה מהאדמה! איש לא נפל: כולם השאירו מראש מקום פנוי מאחוריהם ותמכו זה בזה. סבא הודה לכל אחד, ובמיוחד לעכברון הקטן, שעזרתו הייתה בדיוק מה שהיה חסר להם. בערב בישלה סבתא את הלפת המתוקה, הנכדה ערכה את השולחן וסבא חילק את האוכל שווה בשווה. כך הם הבינו שאפשר להשלים גם משימה גדולה כשכולם עוזרים.