ואזוזה והוולגה

היו פעם שתי אחיות שהיו נהרות: ואזוזה ווולגה. יום אחד הן הגיעו למעיין צלול ביער ושוחחו על הדרך אל הים הרחוק. כל אחת רצתה למצוא דרך משלה ולראות אילו יערות, שדות…

היו פעם שתי אחיות שהיו נהרות: ואזוזה ווולגה. יום אחד הן הגיעו למעיין צלול ביער ושוחחו על הדרך אל הים הרחוק. כל אחת רצתה למצוא דרך משלה ולראות אילו יערות, שדות וערים תפגוש בדרך. האחיות קבעו שיצאו לדרך אחרי מנוחת הלילה, ובסוף המסע ישוו את הסיפורים שלהן.

בערב הן התמקמו על הגדה מתחת לעצי הלבנה. וולגה נרדמה במהירות לקול רשרוש העלים, אבל ואזוזה נשארה לשבת ליד המים עוד זמן רב. היא כבר רצתה לגלות לאן מוביל השביל הכסוף. היא הביטה בכוכבים, הקשיבה לפכפוך הפלג וחשבה באיזו משתי הדרכים לבחור.

עוד לפני עלות השחר קמה ואזוזה בשקט ויצאה לאורך זרם המים הצר. לפרידה היא השאירה לאחותה ענף קטן עם סרט כחול, כדי שלא תדאג. הירח האיר את נתיב המים שהלך והתבהר, ובאופק כבר הופיע פס חמים של אור היום החדש.

כשוולגה התעוררה, היא ראתה את הסרט והבינה שאחותה כבר יצאה לדרך. היא בחרה בדרך האחרת וזרמה ברוחב ובקצב יציב, בלי לנסות לעקוף את ואזוזה. לפעמים הדרכים שלהן התקרבו זו לזו, והאחיות נופפו זו לזו מעבר לגדות הירוקות. כל נהר השקה את כרי הדשא שלו ועזר ליישובים שלאורכו.

ליד עיקול גדול שטוף שמש נפגשו סוף סוף שני הזרמים. ואזוזה ווולגה אחזו ידיים וסיפרו בשמחה על כל מה שראו. הן החליטו שאין טעם להתווכח של מי הדרך הטובה יותר: ואזוזה הצרה ווולגה השופעת הביאו לעולם תועלת שונה, אך חשובה באותה מידה. המים שלהן התאחדו והמשיכו לזרום אל הים בעוצמה רבה יותר.