צארביץ׳ ניידיוניש

בממלכה אחת חי צאר זקן וטוב לב. ערב אחד הוא שמע באורוות קול שקט ולא מוכר. הצאר לקח פנס ועבר עם משרתו הנאמן בין התאים המוארים. הם הציצו מאחורי ערמות החציר…

בממלכה אחת חי צאר זקן וטוב לב. ערב אחד הוא שמע באורוות קול שקט ולא מוכר. הצאר לקח פנס ועבר עם משרתו הנאמן בין התאים המוארים. הם הציצו מאחורי ערמות החציר המסודרות וקראו בקול, כדי שמי שזקוק לעזרה לא יחשוש לענות.

בחציר הנקי והזהוב הם מצאו סל קלוע, ובתוכו תינוק רגוע ועטוף. לידו היה מונח סרט כחול, אך לא היו שם מכתב או שם. הצאר הרים את הסל בזהירות ואמר: ״מאחר שמצאנו אותך, נדאג לך״. בארמון קראו לילד ניידיוניש.

המטפלת בארמון השכיבה את התינוק בעריסת עץ מגולפת וכיסתה אותו בשמיכה רכה. הילד גדל מוקף באהבה, למד לקרוא, עזר בגינה ותמיד שאל מה נכון לעשות. הצאר לא הסתיר ממנו כיצד נפגשו, ואמר שלא המוצא אלא המעשים הם שעושים אדם ראוי לכבוד.

שנים רבות חלפו. כשניידיוניש גדל, הזמין אותו הצאר לאולם מואר בארמון ושאל אותו חידה: ״מה הופך שליט לחזק?״ הצעיר ענה: ״היכולת להקשיב, לומר את האמת ולהגן על אנשים שקשה להם״. היועץ החכם הנהן, והצאר ביקש מניידיוניש להסביר את תשובתו לכל הנוכחים.

התשובה הראתה גם את תבונתו של הצעיר וגם את לבו הטוב. הצאר קרא לו צארביץ׳ ניידיוניש והבטיח להמשיך ללמד אותו לדאוג לממלכה. צארבנה צעירה שהתארחה בארמון העניקה לו זר דפנה קטן. כולם יצאו אל הגן ועברו מתחת לקשת פרחים, ושם עמדו זה לצד זה הצאר והצעיר שאותו גידל כבן.