עץ הלבנה ושלושת הבזים

בכפר חיה נערה אמיצה ששמה אליונה. יום אחד יצאו שלושת אחיה ליער ולא חזרו. בלילה חלמה אליונה על עץ לבנה לבן ועל ספר כחול סגור. בבוקר באה אליונה אל הכומר המקומי…

בכפר חיה נערה אמיצה ששמה אליונה. יום אחד יצאו שלושת אחיה ליער ולא חזרו. בלילה חלמה אליונה על עץ לבנה לבן ועל ספר כחול סגור. בבוקר באה אליונה אל הכומר המקומי בקפלה קטנה בכפר, שבה נהגו התושבים להתכנס לתפילה. הוא הקשיב לה בתשומת לב, הביא את הספר הכחול ואמר: ״אין בו תשובות מוכנות, אבל הוא יעזור לך לשמוע את מי שזקוקים לעזרה.״

בקרחת יער ראתה אליונה עץ לבנה לבן שנראה כאילו הוא זוהר מבפנים. כשנגעה הנערה בקליפה, הופיעו שלושה בזים על שלושה ענפים. עלי הלבנה רשרשו, והעץ החל לדבר: ״תחילה שחררי את הצארבנה, בתם של הצאר והצארינה. הכישוף — לחש קסם מן הספר — מונע ממנה לחזור הביתה. רק הספר הזה יכול להסיר את הכישוף. הצארבנה יודעת איך להחזיר את אחייך.״ הבזים נפנפו בכנפיהם ועפו אל ארמון רחוק.

בארמון קיבלו את פניה של אליונה הצאר והצארינה. הם הקשיבו לה וסיפרו לה כי בתם נעלמה באותו יום שבו נעלמו אחיה של אליונה. הצאר הטביע על כריכת הספר חותם ובו סמלה של הצארבנה והחזיר את הספר לאליונה. ״לכי למקום שאליו יראו לך הבזים את הדרך, ואנחנו נחכה לכולכם״, אמר.

הבזים הובילו את אליונה לביתן כחול בעומק היער. הנערה פתחה את הספר הכחול וקראה את השורה הראשונה. קירות הביתן כמו התמוססו בזוהר זהוב, ומולה הופיעה הצארבנה בשמלה כחולה. אליונה קראה את השורה האחרונה וסגרה את הספר. לרגע הבזיק הספר באור עז; אחר כך דעך הזוהר, הכישוף נעלם, וסביבן שוב הייתה קרחת יער רגילה.

הצארבנה הודתה לאליונה וקראה בקול את שמות שלושת האחים, שהיו כתובים בעמוד האחרון. הבזים ירדו אל הקרקע והפכו לשלושה צעירים — אלה היו אחיה הנעדרים של אליונה. כולם חזרו יחד לארמון, ואחר כך יצאו אליונה ואחיה בדרכם הביתה. בשעת השקיעה הם ישבו זמן רב בגינה שליד הבית וסיפרו זה לזה מה קרה להם.