העיט והעורבת

באביב הגיעו במעופם אווזים דמויי ברבור אל אי ירוק באמצע הנהר. הם בנו קינים רכים בין קני הסוף והטילו ביצים חלקות ובהירות. עורבת ראתה כמה יפה מבריקות הקליפות…

באביב הגיעו במעופם אווזים דמויי ברבור אל אי ירוק באמצע הנהר. הם בנו קינים רכים בין קני הסוף והטילו ביצים חלקות ובהירות. עורבת ראתה כמה יפה מבריקות הקליפות והחליטה לקשט את ביתה ב״פנינים״ כאלה. בזמן שהציפורים שחו ליד הגדה, היא גלגלה בזהירות כמה ביצים אל מתחת לעץ אורן זקן, בלי לבקש רשות.

כשחזרו האווזים, הבחינו מיד שחסרות ביצים והחלו לדאוג. כוס חכם, עוף לילה קטן, בחן את העקבות בחול, מצא את הביצים שלמות והבין לאן הועברו. הוא עף אל העיט האפור־כחלחל, שעזר לתושבי היער להגיע להסכמות. העיט הציע לא למהר להסיק מסקנות, אלא להתכנס למועצה ליד עץ התרזה הגדול ולהקשיב לכל אחד.

דרור קליל יצא להזמין את העורבת. הוא לא נזף בה, אלא אמר: ״היום ידברו ליד התרזה על ביצי האווזים. חשוב לנו לשמוע גם אותך.״ תחילה הייתה העורבת נבוכה, ואז הביטה בביצים שלא היו שלה, המונחות בקינה, והסכימה לבוא. בדרך פגשה אמא אווזה ולראשונה הבחינה עד כמה היא מודאגת.

במועצה הסבירו האווזים שהביצים צריכות להיות בקן חם כדי שהאפרוחים יבקעו בזמן המתאים. הכוס הראה את השביל שמצא, והעורבת הסבירה בכנות שמצא חן בעיניה הברק דמוי הפנינה ושלא חשבה על התוצאות. העיט שאל איך אפשר לתקן את המצב. העורבת הציעה מיוזמתה להחזיר את הביצים ולחזק את הקן בענפים קטנים ורעננים.

כל הציפורים הלכו אל האורן. העורבת והדרור נשאו בזהירות סל רך, הכוס הראה את הדרך, והאווזים סידרו את קני הסוף. עד מהרה חזרו הביצים למקומן, שלמות וחמות. לעורבת נתנו כמה חלוקי נחל לבנים לקישוט ביתה, והיא הודתה לשכניה. כשאפרוחי האווזים בקעו, העורבת הייתה האורחת הראשונה שהוזמנה — מעתה תמיד שאלה לפני שלקחה או הזיזה חפץ של מישהו אחר.