מורוזקו

איש זקן ואישה זקנה חיו עם שלוש בנותיהם. מרפושה, הבכורה, קמה לפני כולם: היא הסיקה את התנור, נשאה מים והאכילה את בעלי החיים. בערבים תיקנה כפפות וסידרה את הזוגות…

איש זקן ואישה זקנה חיו עם שלוש בנותיהם. מרפושה, הבכורה, קמה לפני כולם: היא הסיקה את התנור, נשאה מים והאכילה את בעלי החיים. בערבים תיקנה כפפות וסידרה את הזוגות המוכנים עבור השכנים. אחיותיה אהבו לישון עד מאוחר יותר, ואמן התרגלה לשבח רק אותן. מרפושה נפגעה, אך השתדלה שלא להשיב בחריפות.

בוקר קפוא אחד היה צריך להביא כפפות חמות לשומרי היער ליד עץ האורן הגדול. מרפושה הציעה לעזור. אביה הסיע אותה במזחלת, מזג לה תה חם מכד המסע והתרחק כדי לפנות את השביל שהתכסה בשלג. הנערה התעטפה במטפחתה, הניחה את הסל על גדם יבש ופיזרה פירורים לציפורים.

גבישי קרח צלצלו בין ענפי האשוח, ומורוזקו הופיע במעיל כסוף. ״חם לך, עלמה יפה?״ שאל. ״קריר, אבל יש לי מטפחת, והציפורים זקוקות יותר למזון,״ השיבה מרפושה בכנות. מורוזקו שאל שלוש פעמים אם חם לה, ואז הדליק פנס ועטף את אורחתו בשמיכה רכה.

בבית הניח האב על השולחן תיבה קטנה ובה בד, חוטים וזרעים לגן האביב. הוא סיפר שמורוזקו הודה למרפושה על דאגתה ליער. האם הופתעה מן המתנות, ואילו מרפושה חילקה את הבד בין אחיותיה והציעה שיתפרו יחד שמיכות ויגדלו גן.

למחרת חזרה מרפושה אל עץ האורן עם אחיותיה. האחיות התחילו להתלונן על הקור, ומרפושה כיסתה אותן בשמיכה המשותפת. שלושתן חילקו את הכפפות לשומרי היער, ומורוזקו השיב בצלצול כסוף של פעמונים. ליד עץ האורן הסכימו הנערות שמעתה יחלקו ביניהן בשווה את עבודות הבית ואת הטיפול בגן העתידי.