ניקיטה מעבד העורות

דרקון ענקי התיישב ליד קייב. הוא חסם בגזעים את הדרך ואת נתיב הנהר, ובתמורה למעבר דרש מכל בית סל לחם ופיסת בד. הנסיכה הלכה לשאת ולתת איתו. הדרקון התרברב בכוחו, אך…

דרקון ענקי התיישב ליד קייב. הוא חסם בגזעים את הדרך ואת נתיב הנהר, ובתמורה למעבר דרש מכל בית סל לחם ופיסת בד. הנסיכה הלכה לשאת ולתת איתו. הדרקון התרברב בכוחו, אך הודה שהוא מכבד רק את ניקיטה מעבד העורות. הנסיכה שלחה את הבשורה להוריה באמצעות כלבתה הקטנה והנאמנה.

בסדנה שלו ריכך ניקיטה שנים־עשר עורות בבת אחת. הנסיך ביקש ממנו לצאת לקרב, אבל ניקיטה לא רצה לפגוע באיש. אז באו אליו ילדי קייב. הם לא בכו, אלא סיפרו שהטחנות עומדות מלכת, הסירות אינן שטות ובעיר נותר מעט קמח. מעבד העורות משח בזפת מעיל עבודה חזק ויצא אל הנהר.

בשדה פתוח הציע ניקיטה שלא יילחמו, אלא יתחרו במשיכת חבל חזק. ניקיטה התגלה כחזק יותר, אך שיבח את מאמציו של הדרקון. הדרקון הציע לחלק את הארץ כך שכל אחד יחיה בחצי שלו. ניקיטה הסכים לסמן גבול.

יחד הם משכו מחרשה ענקית וחרשו תלם עמוק מקייב עד הים. ״עכשיו נחלק את הים?״ שאל ניקיטה. הדרקון הביט במים שאין להם סוף והבין שאין לחתוך את העולם לחלקים. התלם יהיה לתעלה שתביא מים אל השדות היבשים. הדרקון פתח את הדרך והחזיר את האספקה.

במזח החדש קיבלו אנשי קייב את פני הנסיכה וכלבתה הקטנה. הילדים נטעו ערבות לאורך התעלה, הדרקון הביא אבנים לחיזוק הגדה, וניקיטה סירב לזהב ולתואר. מעבר למזח נמשכה סוללת עפר גבוהה — סימן לעבודתם המשותפת, שאנשים הוסיפו להראות לאורחים עוד זמן רב.