טרשצ׳קה

חיו זקן וזקנה שחלמו על ילד. הם הכינו בול עץ קטן, עטפו אותו בבד ונדנדו אותו בעריסה. בבוקר חייך בתוכה ילד בשם טרשצ׳קה. הוריו חיבקו את בנם המיוחל וערכו חגיגה…

חיו זקן וזקנה שחלמו על ילד. הם הכינו בול עץ קטן, עטפו אותו בבד ונדנדו אותו בעריסה. בבוקר חייך בתוכה ילד בשם טרשצ׳קה. הוריו חיבקו את בנם המיוחל וערכו חגיגה משפחתית קטנה ליד העריסה.

כאשר טרשצ׳קה גדל, בנה לו אביו סירת דיג קטנה, והילד התחיל לדוג. אמו הביאה חלב וגבינה לבנה אל גדת הנהר, שרה שיר מוכר, ובנה היה משיט את סירתו אל החוף למשמע קולה. תושבת יער בשם צ׳וביליחה שמעה את השיר, למדה את המנגינה ולמחרת קראה לטרשצ׳קה בקול דק. הילד טעה וחתר אליה, וצ׳וביליחה הזמינה אותו לבקתה שלה, העומדת על רגלי תרנגולת, כדי לעזור במיון סלי פירות יער.

כאשר התחיל להחשיך, אמר טרשצ׳קה שהגיע הזמן לחזור הביתה. אליונקה הראתה לו את השביל אל הנהר, אבל הסירה הקטנה השתחררה מן החבל והזרם סחף אותה. כדי לראות את הדרך הביתה טיפס הילד על אלון גבוה. צ׳וביליחה הציעה לו להישאר ללילה, אך טרשצ׳קה החליט בנחישות לשוב אל הוריו.

להקות של אווזים־ברבורים חלפו מעל האלון. שתי הלהקות הראשונות מיהרו אל האגם, אך יעצו לו להמתין לאווזון צעיר שעף מאחוריהן. טרשצ׳קה ביקש: ״קח אותי אל אבי ואל אמי; שם יאכילו וישקו אותך״. האווזון נחת על ענף, הניח לטרשצ׳קה לשבת על גבו ונשא אותו בזהירות מעל היער אל ביתו.

האווזון הביא את טרשצ׳קה אל מפתן ביתו. הזקן והזקנה רצו לקראתו וחיבקו את בנם. בזמן שהאכילו והשקו את האורח, הביאו צ׳וביליחה ואליונקה את הסירה הקטנה והתנצלו על שהשתמשו בשיר שלא היה שלהן. האם חיברה לסירה פעמון מצלצל כדי שאיש לא יוכל עוד להתבלבל בקריאתה.