האלון המנבא

בכפר אחד חיו פיודור ודריה. הם דאגו זה לזה, אך בזמן האחרון התווכחו על עבודות הבית. פיודור התעייף בעבודה בשדה ושתק, ודריה כעסה מפני שאיש לא הבחין במאמציה. ביער…

בכפר אחד חיו פיודור ודריה. הם דאגו זה לזה, אך בזמן האחרון התווכחו על עבודות הבית. פיודור התעייף בעבודה בשדה ושתק, ודריה כעסה מפני שאיש לא הבחין במאמציה. ביער עמד אלון זקן ובו חלל גדול. השכנים אמרו שהעץ חוזר על האמת שאדם כבר יודע מזמן, אבל חושש לומר בקול.

פיודור ודריה הלכו יחד אל האלון וישבו ליד החלל הגדול שבגזע. הם סיפרו בקול מדוע קשה להם להסכים. העלים רשרשו: ״אל תנסו להערים זה על זה ואל תניחו לטינה להצטבר. הכינו את הדייסה האהובה עליכם וחביתיות, שבו זה לצד זה ואמרו במפורש איזו עזרה נחוצה לכם״. דריה ביקשה מבעלה לשים לב לעיתים קרובות יותר למאמציה. פיודור הבטיח להביא מים, לבקע עצים להסקה ולהקשיב לה בתשומת לב.

בערב הניחה דריה על השולחן דייסה בחלב, חביתיות ושמנת חמוצה. פיודור הביא בולי עץ, תיקן ספסל מתנדנד והציע לאכול יחד ארוחת ערב. ליד השולחן הם הכינו לראשונה בנחת רשימת מטלות: מי מאכיל את התרנגולות, מי הולך לטחנה ואילו דברים נוח יותר לעשות יחד. פיודור הודה שבעבר כמעט לא ראה את עבודתה של דריה, והודה לה עליה.

למחרת הזמינה דריה חברים, אבל שכחה להודיע לבעלה, והאוכל לא הספיק לכולם. במקום לריב, הביאו האורחים מבתיהם פירות יער, קמח ודבש. אחד הסיק את התנור, אחר ערבב את הבלילה, פיודור מזג משקה פירות יער ודריה הכינה הר חדש של חביתיות. המפגש הלא צפוי הפך לארוחת ערב משותפת ושמחה, בלי עלבונות ובלי התרוצצות.

בבוקר חזרו בני הזוג אל האלון המנבא וקשרו סרט לאחד מענפיו לאות תודה. בחלל שבגזע לא השאירו מתנה, אלא לוח עץ קטן ועליו מילים טובות לנוסע הבא. הם הציבו לידו ספסל כדי שאנשים יוכלו לשוחח בנחת. מאז התייעצו פיודור ודריה מראש, חלקו את המטלות והתבדחו שהאלון מנבא עתיד טוב יותר למי שיודעים להקשיב זה לזה.