הפטריות

לאחר גשם חמים צמח בורוביק חסון מתחת לאלון עתיק. הוא ישב, הביט בכל הפטריות וחשב כיצד לארגן חגיגה ביער כמו בימי הצאר גורוך. לחגיגה נדרשו קישוטים, כיבוד, פנסים…

לאחר גשם חמים צמח בורוביק חסון מתחת לאלון עתיק. הוא ישב, הביט בכל הפטריות וחשב כיצד לארגן חגיגה ביער כמו בימי הצאר גורוך. לחגיגה נדרשו קישוטים, כיבוד, פנסים ובמה גדולה. על אחד הענפים הייתה תלויה הזמנה: האורחים נועדו להגיע למחרת בבוקר. הבורוביק זקף את כובעו החום וקרא לשכניו להתייעצות.

תחילה פנה אל הבליאנקי. ״אנחנו גבירות האצולה של הפטריות,״ השיבו. ״לא נישא בולי עץ כבדים, אבל נוכל לקלוע זרים לבנים.״ מיד החלו הבליאנקי לבחור את עלי הכותרת האחידים ביותר. הריז׳יקי הציגו את עצמם כאיכרים אמידים והביאו עלים בגון נחושת לקישוט. הבורוביק הבין שלכל אחד יימצא תפקיד מועיל, אם יבקשו ממנו במקום לפקוד עליו.

הוולנושקי, טבחיות האחוזה, ניגשו להכין עוגות מפירות יער. הן לשו את הבצק בספלונים העשויים מבלוטים. האופיונקי הצביעו על רגליהן הדקות והודו שלא יוכלו להזיז את הבמה, אבל כל משפחתן המלוכדת תלתה פנסים בין הגדמים. לעת ערב האירה הקרחת, אך לאחר רוח עזה נפל ענף כבד לרוחב השביל.

אז הגיעו בחורי הגרוזדי. ״אנחנו מלוכדים ומוכנים לעזור!״ אמרו. הגרוזדי הרימו יחד את הענף, והבורוביק הניח מתחתיו אבן עגולה. מיד נגלה תחת הענף טחב ירוק ורך. כשראו אותם הבליאנקי, הריז׳יקי, הוולנושקי והאופיונקי, מיהרו גם הן אל השביל. בכוחות משותפים גלגלו כולם את הענף הצדה וחיזקו את הבמה לפני תחילת החגיגה.

למחרת בבוקר פתח הצאר גורוך את היריד העליז. הזרים הלבנים זהרו, העלים בגון הנחושת רשרשו, העוגות הפיצו ריח של פירות יער והפנסים נצנצו אפילו מתחת לאלון. הבורוביק הודה לכל אחד ואמר שהכוח האמיתי אינו במלחמה אלא בעבודה משותפת. מאז התאספו הפטריות בקרחת היער לא כדי להילחם, אלא כדי לעזור ליער.