הזאב

זקן חי עם אשתו הזקנה. היו להם חמישה כבשים, השישי היה סוס הרבעה והשביעית עגלה. בא אליהם זאב והתחיל לשיר:

גר לו דייר, על שיח — ארמון; היו לו חמישה כבשים, השישי סוס הרבעה, והשביעית עגלה.

אמרה הזקנה לבעלה:

״אה, איזה שיר יפה! זקן, תן לו כבש.״

נתן לו הזקן כבש. הזאב אכל אותו ושב עם אותו השיר. כך הוסיף לבוא ולשיר עד שאכל את הכבשים, את סוס ההרבעה, את העגלה ואת הזקנה. הזקן נשאר לבדו, והזאב בא גם אליו עם אותו השיר. לקח הזקן את מוט החיתוי והתחיל להכות בו את הזאב. הזאב ברח, ומאז לא דרכה עוד כף רגלו בבית הזקן. והזקן האומלל נשאר לבדו לשאת את צערו.