נעל הזהב

היו היה זקן והייתה זקנה, ולהם שתי בנות. יום אחד נסע הזקן אל השוק וקנה שם דג לאחות האחת ודג גם לאחרת. הבכורה אכלה את הדג שלה, ואילו הצעירה הלכה אל הבאר ואמרה:

היו היה זקן והייתה זקנה, ולהם שתי בנות. יום אחד נסע הזקן אל השוק וקנה שם דג לאחות האחת ודג גם לאחרת. הבכורה אכלה את הדג שלה, ואילו הצעירה הלכה אל הבאר ואמרה:

— אמא דגה! האם לאכול אותך או לא?

— אל תאכלי אותי, — אמרה הדגה, — אלא שחררי אותי למים; עוד אביא לך תועלת.

הנערה הורידה את הדגה אל הבאר והלכה הביתה. הזקנה לא אהבה כלל את בתה הצעירה. היא הלבישה את אחותה בבגדיה המפוארים ביותר והלכה עמה לכנסייה לתפילה, ולצעירה השאירה שתי מידות שיפון וציוותה עליה לנקותו עד שתשוב מן הכנסייה.

הנערה הלכה להביא מים, ישבה ליד הבאר ובכתה; הדגה צפה למעלה ושאלה אותה:

— על מה את בוכה, עלמה יפה?

— ואיך לא אבכה? — השיבה לה העלמה היפה. — אמי הלבישה את אחותי בבגדיה המפוארים ביותר והלכה עמה לתפילה, ואותי השאירה בבית וציוותה עליי לנקות שתי מידות שיפון עד שתשוב מן הכנסייה!

אמרה הדגה:

— אל תבכי; לכי, לבשי את מחלצותייך וסעי לכנסייה; השיפון כבר ינוקה!

היא לבשה את מחלצותיה והגיעה לתפילה. אמה לא הצליחה לזהותה. כשהתפילה עמדה להסתיים נסעה הנערה הביתה; גם אמה שבה הביתה ושאלה:

— נו, טיפשה, ניקית את השיפון?

— ניקיתי, — השיבה.

— איזו יפהפייה הייתה בתפילה! — אמרה האם. — הכומר לא שר ולא קרא, אלא רק הביט בה; ואת, טיפשה, הביטי בעצמך ובאילו בגדים את מסתובבת!

— אמנם לא הייתי שם, ובכל זאת אני יודעת! — אמרה הנערה.

— מניין לך לדעת? — אמרה לה אמה.

בפעם הבאה הלבישה האם את בתה הבכורה בבגדיה המפוארים ביותר והלכה עמה לתפילה, ולצעירה השאירה שלוש מידות דגן ואמרה:

— כל עוד אני מתפללת לאלוהים, נקי את הדגן.

היא הלכה אפוא לתפילה, ובתה הלכה להביא מים מן הבאר; היא ישבה ליד הבאר ובכתה. הדגה צפה למעלה ושאלה:

— על מה את בוכה, עלמה יפה?

— ואיך לא אבכה, — השיבה לה העלמה היפה, — אמי הלבישה את אחותי בבגדיה המפוארים ביותר והלכה עמה לתפילה, ואותי השאירה בבית וציוותה עליי לנקות שלוש מידות דגן עד שתשוב מן הכנסייה.

אמרה הדגה:

— אל תבכי; לכי, לבשי את מחלצותייך וסעי אחריה לכנסייה; הדגן כבר ינוקה!

היא לבשה את מחלצותיה, הגיעה לכנסייה והחלה להתפלל לאלוהים. הכומר לא שר ולא קרא, אלא רק הביט בה! התפילה עמדה להסתיים. באותה תפילה נכח נסיך מאותה ארץ; העלמה היפה שלנו מצאה חן בעיניו מאוד, והוא רצה לדעת מי היא. הוא לקח זפת והשליך מעט ממנה מתחת לנעלה. הנעל נשארה שם, והיא נסעה הביתה.

— את בעלת הנעל הזאת אקח לי לאישה! — אמר הנסיך.

והנעל הייתה רקומה כולה בזהב. הנה שבה גם הזקנה הביתה.

— איזו יפהפייה הייתה שם! — אמרה. — הכומר לא שר ולא קרא, אלא רק הביט בה; ואת, טיפשה, הביטי בעצמך: איזו סחבה את!

באותו הזמן חיפש הנסיך בכל המחוזות את הנערה שאיבדה את נעלה; אך בשום מקום לא מצא אחת שהנעל הקטנה התאימה לה. הוא בא אל הזקנה ואמר:

— הראי לי את הנערה שלך, אולי הנעל תתאים לה.

— בתי תלכלך את הנעל, — השיבה הזקנה.

באה העלמה היפה; הנסיך מדד את הנעל לרגלה, והנעל התאימה לה. הוא נשא אותה לאישה; והם חיו בטוב, שגשגו וצברו רכוש. הייתי שם ושתיתי בירה; היא זרמה על שפתיי, אך לפי לא נכנסה. נתנו לי קפטן כחול, ועורב עף וקרא: ״קפטן כחול! קפטן כחול!״ אני חשבתי: ״תפשוט את הקפטן!״ — ופשטתי אותו והשלכתי. נתנו לי כובע, והחלו לדחוף אותי בעורף. נתנו לי נעליים אדומות, ועורב עף וקרא: ״נעליים אדומות! נעליים אדומות!״ אני חשבתי: ״גנבת נעליים!״ — ולקחתי והשלכתי אותן.