השועלה והעגור

השועלה והעגור התיידדו, ואף נעשו קרובי־טקס זה לזו לאחר ששימשו סנדקית וסנדק בחגיגת לידה אצל משפחה אחרת.

השועלה והעגור התיידדו, ואף נעשו קרובי־טקס זה לזו לאחר ששימשו סנדקית וסנדק בחגיגת לידה אצל משפחה אחרת.

יום אחד החליטה השועלה לכבד את העגור בסעודה, והלכה להזמין אותו לביתה:

— בוא, סנדקי היקר, בוא, חביבי! אתה עוד תראה איזה כיבוד אכין לך!

העגור בא לסעודה שאליה הוזמן. השועלה בישלה דייסת סולת ומרחה אותה על צלחת שטוחה. היא הגישה אותה והפצירה בו:

— אכול, סנדקי החביב! אני עצמי בישלתי אותה.

העגור ניקר וניקר במקורו, הקיש והקיש, אך לא הצליח לתפוס דבר! ובינתיים השועלה ליקקה וליקקה את הדייסה, עד שאכלה את כולה לבדה.

כשנגמרה הדייסה אמרה השועלה:

— אל תכעס עליי, סנדקי היקר! אין לי עוד במה לכבד אותך.

— תודה לך, סנדקית, גם על זה! בואי את לבקר אצלי.

למחרת באה השועלה. העגור הכין אוקרושקה, מרק קר, מילא בה כד צר־צוואר, הניח אותו על השולחן ואמר:

— אכלי, סנדקית! באמת, אין לי עוד במה לכבד אותך.

השועלה התחילה להסתובב סביב הכד: ניסתה מכאן ומכאן, ליקקה אותו והריחה אותו, אך לא הצליחה להגיע לדבר! ראשה לא נכנס בצוואר הכד. ואילו העגור ניקר וניקר עד שאכל הכול.

— ובכן, אל תכעסי עליי, סנדקית! אין לי עוד במה לכבד אותך.

השועלה התמלאה כעס; היא חשבה שתאכל לשובע שיספיק לה לשבוע שלם, אך חזרה הביתה רעבה ובידיים ריקות. מידה כנגד מידה! מאז נפרדו דרכיהם של השועלה והעגור, וידידותם הסתיימה.