מיזגיר העכביש

בימים עתיקים, בזמנים קדומים, באביב היפה ובקיץ החם, באו על העולם חרפה וצרה: הופיעו יתושים ויבחושים, עקצו את בני האדם והקיזו את דמם החם. הופיע מיזגיר, בחור אמיץ,…

בימים עתיקים, בזמנים קדומים, באביב היפה ובקיץ החם, באו על העולם חרפה וצרה: הופיעו יתושים ויבחושים, עקצו את בני האדם והקיזו את דמם החם. הופיע מיזגיר, בחור אמיץ, והחל לנענע את רגליו הקטנות ולטוות רשתות קטנות, ולהניח אותן בדרכים ובשבילים שבהם עפים היתושים והיבחושים. זבובה מלוכלכת, מטרד מרגיז, עפה, כמעט נפלה ונלכדה ברשת של מיזגיר. אז החל מיזגיר להכות אותה, לנסות להמית אותה וללחוץ על גרונה. הזבובה התחננה בפניו:

״אבא מיזגיר! אל תכה אותי, אל תהרוג אותי! יש לי ילדים רבים שיישארו יתומים, ישוטטו בחצרות ויתגרו בכלבים.״

אז שחרר אותה מיזגיר. היא עפה בזמזום והודיעה לכל היתושים והיבחושים:

״שמעו, יתושים ויבחושים! הסתתרו תחת השורש הגדול של הצפצפה הרעדנית! מיזגיר הופיע; הוא מנענע את רגליו הקטנות וטווה רשתות קטנות, ומניח אותן בדרכים ובשבילים שבהם עפים היתושים והיבחושים. הוא ילכוד את כולכם!״

הם עפו, הצטופפו תחת השורש הגדול של הצפצפה הרעדנית ושכבו כמתים.

מיזגיר הלך ומצא צרצר, תיקן ופשפש:

״אתה, צרצר, שב על תלולית קטנה ושאף מעט טבק הרחה; ואתה, תיקן, הכה בתוף; ואתה, פשפש בליניק, לך תחת השורש הגדול של הצפצפה הרעדנית והפץ עליי, מיזגיר המתאבק, הבחור האמיץ, את השמועה הזאת: מיזגיר המתאבק, הבחור האמיץ, איננו עוד בין החיים. שלחו אותו לקאזאן; בקאזאן כרתו את ראשו על בול העץ וביקעו את הבול.״

הצרצר ישב על התלולית הקטנה ושאף מעט טבק הרחה, והתיקן הכה בתוף. הפשפש בליניק הלך תחת השורש הגדול של הצפצפה הרעדנית ואמר:

״למה הסתתרתם ואתם שוכבים כמתים? הרי מיזגיר המתאבק, הבחור האמיץ, איננו עוד בין החיים! שלחו אותו לקאזאן; בקאזאן כרתו את ראשו על בול העץ וביקעו את הבול.״

הם שמחו ועלזו, כל אחד סימן על עצמו את סימן הצלב שלוש פעמים, עפו החוצה, כמעט נפלו ונלכדו כולם ברשת של מיזגיר. והוא אמר:

״כמה קטנים אתם! כדאי שתבואו לבקר אותי לעיתים קרובות יותר, תשתו מעט בירה ויין ותגישו גם לנו!״