שבארשה

באותו קיץ ירד מעט גשם, וטחנת הכפר כמעט נעצרה. במחסן המשותף נותר רק מעט קמח, ולכן הפועל רב־התושייה שבארשה יצא לבריכת הטחנה לחפש דרך להחזיר את המים אל הגלגל. הוא…

באותו קיץ ירד מעט גשם, וטחנת הכפר כמעט נעצרה. במחסן המשותף נותר רק מעט קמח, ולכן הפועל רב־התושייה שבארשה יצא לבריכת הטחנה לחפש דרך להחזיר את המים אל הגלגל. הוא פינה תעלה צרה, בדק את הסכר והבחין שמישהו צופה בעבודתו מתוך קני הסוף.

מתוך המים יצא שדון בריכה קטן בכובע אדום. הוא סיפר שמשפחתו יודעת לכוון פלגים תת־קרקעיים, אבל אוהבת לערוך קודם תחרויות משעשעות. שבארשה הציע הסכם הוגן: אם צוות הכפר ישלים שלוש משימות, תושבי הבריכה יעזרו לטחנה, ובתמורה ינקה הכפר בזהירות את הגדות בכל שנה.

המשימה הראשונה הייתה להזיז גזע כבד שנפל ליד המים. שבארשה קרא לדוב שהכיר, אשר עזר לעיתים קרובות לפועלי היער לפנות עצים יבשים מן השבילים. הדוב התייצב בכפותיו, גלגל בעדינות את הגזע אל ערמת העצים ונשף בשביעות רצון. שדון הבריכה הודה שיחד אפשר לעשות יותר מאשר לבד, וכיבד את העוזר בפטל מתוק.

במשימה השנייה הגיעה ארנבת זריזה ראשונה אל הערבה הזקנה. במבחן האחרון היה צריך להקיף ענן בדיוק בחישוק עץ. שבארשה הניח את החישוק על המים השקטים וחיכה עד שהשתקפותו של ענן לבן נכנסה מעצמה לתוך המעגל. תושבי הבריכה צחקו ושיבחו את סבלנותו: לפעמים הפתרון הנכון מגיע מהתבוננות, ולא מכוח או ממהירות.

זקן הבריכה קיים את ההסכם. פלג תת־קרקעי מילא את התעלה, גלגל הטחנה הסתובב ואבני הריחיים שבו לטחון את התבואה. שקי הקמח הראשונים הובאו למחסן המשותף, והקמח חולק בשווה בין המשפחות. בסתיו ניקו אנשי הכפר את הגדה, שתלו ערבות וערכו חגיגה ליד המים. שבארשה, בעלי החיים ותושבי הבריכה ישבו סביב שולחן אחד והקשיבו לקולה הקצוב של הטחנה הפועלת.