שלוש האחיות

בכפר אחד גרו שלוש אחיות, ולכל אחת היה ילד קטן. יום אחד הלכו הילדים בעקבות פקעת חוטים צבעונית שהתגלגלה בשביל, והגיעו לבית של אומנית ביער. בעלת הבית בדיוק צבעה…

בכפר אחד גרו שלוש אחיות, ולכל אחת היה ילד קטן. יום אחד הלכו הילדים בעקבות פקעת חוטים צבעונית שהתגלגלה בשביל, והגיעו לבית של אומנית ביער. בעלת הבית בדיוק צבעה חוטים בסיר גדול. היא הציעה לקטנים לחכות למבוגרים ליד השולחן וליצור לחמניות מן הבצק שכבר היה מוכן.

האחות הבכורה הייתה הראשונה ללכת בעקבותיהם והגיעה לחצר ביער. ליד החצר צמחו עץ חוזרר, עץ תפוח ועץ אגס, ועמדו בה פרה, באר וערבת לישה. כולם ביקשו מעט עזרה: להסיר זרדים יבשים, לקשור ענפים נמוכים, למלא את השוקת, לסגור את המכסה ולהוסיף ללוש את הבצק. הבכורה הביטה שוב ושוב בהסתעפות רחוקה והשיבה שהיא ממהרת מכדי לעצור.

עד מהרה הגיעו שלוש האחיות לחצר היער: הבכורה חזרה לקרוא לאחרות כשאיבדה את העקבות בהסתעפות. האמצעית רצתה להמשיך מיד, אבל הצעירה הציעה לענות קודם לבקשות. יחד ניקו את החוזרר, קשרו את ענפי עצי הפרי, השקו את הפרה, כיסו את הבאר ולשו את בצק הלחם. לאות תודה נתנו להן העצים פירות, הפרה כד חלב וערבת הלישה לחם, וכל העוזרים הראו להן את הדרך לבית.

ליד הדלת ישב חתול. הצעירה נתנה לו לחם, חלב וכמה פירות בשלים שנאספו בדרך. החתול גרגר בשביעות רצון והוביל את האחיות למטבח. הילדים רידדו שם בצק, ואומנית היער בחשה בסיר לא זפת, אלא צבע דובדבנים סמיך לסרטי צמר. כולם שמחו להיפגש שוב.

במרפסת התנצלה האומנית: היא לא הבחינה עד כמה רחוק התגלגלה הפקעת, והייתה צריכה ללוות את הילדים הביתה מיד. האחיות הסבירו לקטנים שאסור ללכת בלי מבוגרים. לפרידה נתנה להם המארחת כיכר לחם גדולה לחלוק, וקשרה לפקעת חוט ארוך ובוהק. כל החבורה יצאה לכפר בשביל המסומן, והחתול הלך לפניהם. מאז עזרו סרטים כאלה למטיילים להבחין בהסתעפויות הדרך.