הפיות
הייתה פעם אלמנה ולה שתי בנות. הבכורה דמתה לאמה כל כך, הן באופי והן במראה, עד שמי שראה את הבת כאילו ראה את האם. שתיהן היו קשות כל כך ונפוחות מגאווה, עד שאי אפשר…
הייתה פעם אלמנה ולה שתי בנות. הבכורה דמתה לאמה כל כך, הן באופי והן במראה, עד שמי שראה את הבת כאילו ראה את האם. שתיהן היו קשות כל כך ונפוחות מגאווה, עד שאי אפשר היה לחיות במחיצתן. הצעירה, לעומת זאת, הייתה דמותו האמיתית של אביה ברוך לבה וביושרה, ומלבד זאת הייתה אחת הנערות היפות ביותר שניתן היה לראות.
כיוון שאדם אוהב מטבעו את הדומה לו, אהבה האם עד שיגעון את בתה הבכורה, ובאותה שעה חשה כלפי הצעירה סלידה נוראה. היא הכריחה אותה לאכול במטבח ולעבוד בלי הפסק.
בין שאר הדברים, היה על הנערה המסכנה ללכת פעמיים ביום לשאוב מים ממעיין שהיה רחוק מן הבית, ולחזור ובידה כד גדול ומלא. יום אחד, כאשר הייתה ליד המעיין, באה אליה אישה ענייה וביקשה ממנה לתת לה לשתות.
- בשמחה, אמא טובה - אמרה הנערה היפה.
מיד שטפה את הכד, שאבה מים מן המקום הצלול ביותר במעיין, והגישה אותם לאישה, כשהיא מחזיקה את הכד כל הזמן כדי שתוכל לשתות בנוחות.
לאחר ששתתה אמרה לה האישה הטובה:
- את יפה כל כך, טובה כל כך ומנומסת כל כך, עד שאינני יכולה שלא להעניק לך מתנה.
זו הייתה פיה, שלבשה דמות אישה כפרית ענייה כדי לראות עד היכן מגיע נימוסה של הנערה הזאת.
- אני מעניקה לך מתנה - המשיכה הפיה - שבכל מילה שתאמרי יצא מפיך פרח או אבן יקרה.
כאשר חזרה הנערה היפה הביתה, גערה בה אמה על שאיחרה כל כך לחזור מן המעיין.
- סלחי לי, אמי - אמרה הנערה המסכנה - על שהתעכבתי זמן רב כל כך.
וכשאמרה את המילים האלה יצאו מפיה שתי ורדים, שתי פנינים ושני יהלומים גדולים.
- מה אני רואה? - אמרה אמה בתדהמה. - נדמה לי שפנינים ויהלומים יוצאים מפיה. מניין הדבר הזה, בתי?
זו הייתה הפעם הראשונה שקראה לה בתי. הילדה המסכנה סיפרה לה בתמימות את כל מה שאירע לה, ולא חדלה להפיל מפיה יהלומים לאין מספר.
- באמת - אמרה האם - עלי לשלוח לשם את בתי. בואי הנה, פאנשון, ראי מה יוצא מפיה של אחותך כשהיא מדברת. האם לא היית שמחה לקבל אותה מתנה? עליך רק ללכת לשאוב מים מן המעיין, וכאשר אישה ענייה תבקש ממך לשתות, לתת לה מים בנימוס רב.
- מראה יפה יהיה לראות אותי הולכת אל המעיין - השיבה הגסה.
- אני רוצה שתלכי - אמרה האם - ומיד.
היא הלכה, אך רטנה כל הדרך. היא לקחה עמה את בקבוק הכסף היפה ביותר שהיה בבית. בקושי הגיעה אל המעיין, והנה ראתה גברת לבושה בהדר רב יוצאת מן היער ומתקרבת אליה לבקש לשתות. זו הייתה אותה פיה שנגלתה לאחותה, אך הפעם לבשה מראה ובגדי נסיכה כדי לראות עד היכן מגיע חוסר הנימוס של הנערה הזאת.
- וכי באתי הנה - אמרה אותה גאוותנית גסה - כדי לתת לך לשתות? וכי הבאתי את בקבוק הכסף הזה במיוחד כדי שהגברת תשתה ממנו? ובכן, שתי ממנו בעצמך, אם תרצי.
- אינך מנומסת כלל - השיבה הפיה בלי לכעוס. - אם כך, מאחר שאת כה מעט נדיבה, אני מעניקה לך מתנה: בכל מילה שתאמרי יצא מפיך נחש או קרפדה.
ברגע שראתה אותה אמה, קראה:
- ובכן, בתי?
- ובכן, אמי? - השיבה הגסה, ופלטה מפיה שני צפעונים ושתי קרפדות.
- הו שמים! - צעקה האם. - מה אני רואה? אחותה אשמה בזה, והיא תשלם לי על כך.
ומיד רצה להכות את הצעירה. הילדה המסכנה ברחה והלכה להסתתר ביער הסמוך. בן המלך, שחזר מן הציד, פגש אותה; וכשראה כמה היא יפה, שאל מה היא עושה שם לבדה ומדוע היא בוכה.
- אבוי, אדוני, אמי גירשה אותי מן הבית.
בן המלך ראה שחמש או שש פנינים וכמספר הזה יהלומים יוצאים מפיה, וביקש ממנה לספר לו מניין הדבר. היא סיפרה לו את כל קורותיה. בן המלך התאהב בה, וכיוון שחשב שמתנה כזאת שווה יותר מכל נדוניה שאפשר לתת לאחרת, לקח אותה אל ארמון המלך אביו, ושם נשא אותה לאישה.
אשר לאחותה, היא נעשתה שנואה כל כך עד שאמה שלה גירשה אותה מן הבית; והאומללה, לאחר שנדדה זמן רב ולא מצאה איש שירצה לקבל אותה, הלכה ומתה בקצה היער.
מוסר השכל.
יהלומים ומטבעות זהב יכולים להשפיע רבות על הלבבות; אך מילים רכות כוחן רב עוד יותר וערכן גדול יותר.
מוסר השכל נוסף.
הנימוס דורש מאמץ ומעט התחשבות, אך במוקדם או במאוחר הוא בא על שכרו, ולעתים דווקא בשעה שאדם מצפה לכך פחות מכל.