קולובוק
פעם חיו להם זקן וזקנה. יום אחד אמר הזקן: — אפי לי קולובוק, זקנה. — ממה אאפה אותו? אין לנו קמח.
פעם חיו להם זקן וזקנה. יום אחד אמר הזקן:
— אפי לי קולובוק, זקנה.
— ממה אאפה אותו? אין לנו קמח.
— נו, זקנה! גרדי את מה שנשאר בתיבת הקמח וטאטאי את תא התבואה; אולי תצליחי לאסוף מעט קמח.
לקחה הזקנה כנף קטנה, גירדה את תיבת הקמח, טאטאה את תא התבואה ואספה כשתי חופניים של קמח. היא לשה את הבצק בשמנת חמוצה, טיגנה אותו בחמאה והניחה אותו על אדן החלון להתקרר.
קולובוק שכב שם זמן־מה, ואז פתאום התחיל להתגלגל — מן החלון אל הספסל, מן הספסל אל הרצפה, ועל פני הרצפה אל הדלת. הוא דילג מעל המפתן אל המבואה, התגלגל מן המבואה אל המרפסת, מן המרפסת אל החצר, מן החצר החוצה דרך השער, והמשיך עוד ועוד.
קולובוק התגלגל בדרך, והנה ארנב בא לקראתו.
— קולובוק, קולובוק! אני אוכל אותך!
— אל תאכל אותי, ארנבון פוזל! אשיר לך שיר קטן — אמר קולובוק והתחיל לשיר:
מתיבת הקמח גירדו אותי, מתא התבואה טאטאו אותי, בשמנת חמוצה לשו אותי, ובחמאה טיגנו אותי, על אדן החלון ציננו אותי. מסבא ברחתי, מסבתא ברחתי, וממך, ארנב, אברח בקלות!
והוא התגלגל הלאה; הארנב לא ראה אותו עוד!
קולובוק התגלגל, והנה זאב בא לקראתו.
— קולובוק, קולובוק! אני אוכל אותך!
— אל תאכל אותי, זאב אפור! אשיר לך שיר קטן!
מתיבת הקמח גירדו אותי, מתא התבואה טאטאו אותי, בשמנת חמוצה לשו אותי, ובחמאה טיגנו אותי, על אדן החלון ציננו אותי. מסבא ברחתי, מסבתא ברחתי, מהארנב ברחתי, וממך, זאב, אברח בקלות!
והוא התגלגל הלאה; הזאב לא ראה אותו עוד!
קולובוק התגלגל, והנה דוב בא לקראתו.
— קולובוק, קולובוק! אני אוכל אותך.
— אתה, דוב מגושם, תאכל אותי? אין לך שום סיכוי!
מתיבת הקמח גירדו אותי, מתא התבואה טאטאו אותי, בשמנת חמוצה לשו אותי, ובחמאה טיגנו אותי, על אדן החלון ציננו אותי. מסבא ברחתי, מסבתא ברחתי, מהארנב ברחתי, מהזאב ברחתי, וממך, דוב, אברח בקלות!
ושוב התגלגל משם; הדוב לא ראה אותו עוד!
קולובוק התגלגל והתגלגל, והנה שועלה באה לקראתו.
— שלום לך, קולובוק! כמה יפה אתה!
וקולובוק התחיל לשיר:
מתיבת הקמח גירדו אותי, מתא התבואה טאטאו אותי, בשמנת חמוצה לשו אותי, ובחמאה טיגנו אותי, על אדן החלון ציננו אותי. מסבא ברחתי, מסבתא ברחתי, מהארנב ברחתי, מהזאב ברחתי, מהדוב ברחתי, וממך, שועלה, אברח בקלות רבה עוד יותר!
— איזה שיר יפה! — אמרה השועלה. — אבל הזדקנתי, קולובוק, והשמיעה שלי נחלשה. שב על חרטומי ושיר אותו שוב, קצת יותר בקול רם.
קולובוק קפץ על חרטומה של השועלה ושר את אותו השיר.
— תודה לך, קולובוק! איזה שיר יפה; הייתי רוצה לשמוע אותו שוב. שב על לשוני ושיר אותו בפעם האחרונה — אמרה השועלה והוציאה את לשונה.
קולובוק הטיפש קפץ על לשונה, והשועלה — הופ! — בלעה אותו.