אריס־פוליה (אם השונר)

לזקן אחד הייתה בת יפהפייה, והוא חי עמה בשקט ובשלום עד שנשא אישה אחרת, והאישה ההיא הייתה מכשפה מרושעת. היא לא אהבה את בתה החורגת והציקה לזקן: ״גרש אותה מן הבית,…

לזקן אחד הייתה בת יפהפייה, והוא חי עמה בשקט ובשלום עד שנשא אישה אחרת, והאישה ההיא הייתה מכשפה מרושעת. היא לא אהבה את בתה החורגת והציקה לזקן: ״גרש אותה מן הבית, שלא אראה אותה עוד לנגד עיניי.״ הזקן לקח והשיא את בתו לאיש טוב; היא חיה עם בעלה בשמחה וילדה לו בן. אך המכשפה כעסה עוד יותר, והקנאה לא נתנה לה מנוח; היא חיכתה לשעת כושר, הפכה את בתה החורגת לחיה ששמה אריס־פוליה וגירשה אותה אל היער העבות. אחר כך הלבישה את בתה שלה בבגדי הבת החורגת והעמידה אותה במקום האישה האמיתית. היא עשתה הכול בעורמה רבה כל כך, שלא הבעל ולא איש מן הבריות הבחין בתרמית. רק המינקת הזקנה הבינה מה אירע, אך פחדה לדבר. מאותו יום, בכל פעם שהתינוק רעב, נשאה אותו המינקת אל היער ושרה:

אריס־פוליה! התינוק בוכה,

התינוק בוכה, רוצה לשתות ולאכול.

אריס־פוליה באה בריצה, משילה את פרוותה ומניחה אותה מתחת לגזע עץ, לוקחת את הילד ומאכילה אותו; אחר כך היא לובשת שוב את הפרווה והולכת אל היער.

— לאן המינקת הולכת עם הילד? — תהה האב.

הוא החל לעקוב אחריה; ראה כיצד אריס־פוליה באה בריצה, משילה מעליה את הפרווה ומתחילה להאכיל את הפעוט. הוא התגנב מאחורי השיחים, חטף את הפרווה ושרף אותה.

— אוי, נדמה לי שיש ריח של עשן; האומנם הפרווה שלי בוערת? — אמרה אריס־פוליה.

— לא, — השיבה המינקת, — כנראה חוטבי העצים הציתו את היער.

הפרווה נשרפה, אריס־פוליה שבה לדמותה הקודמת וסיפרה לבעלה הכול. מיד נאספו אנשים, תפסו את המכשפה ושרפו אותה יחד עם בתה.