עץ השדר ושלושת הבזים

החייל השלים את תקופת השירות שנקבעה לו כחוק, השתחרר ויצא לשוב אל מולדתו. הוא הלך בדרך, ולפתע בא מולו הטמא. — עצור, חייל! לאן אתה הולך?

החייל השלים את תקופת השירות שנקבעה לו כחוק, השתחרר ויצא לשוב אל מולדתו. הוא הלך בדרך, ולפתע בא מולו הטמא.

— עצור, חייל! לאן אתה הולך?

— אני הולך הביתה.

— מה יש לך לחפש בבית! הרי אין לך לא קרובים ולא משפחה. מוטב שתעבוד אצלי; אשלם לך שכר גבוה.

— ומהי העבודה?

— העבודה קלה מאוד: עליי לנסוע אל מעבר לימים הכחולים לחתונת בתי, ויש לי שלושה בזים; שמור עליהם עד שאחזור.

החייל הסכים. ״בלי כסף,״ חשב, ״קשה לחיות; אפילו אצל השטן אצליח להרוויח משהו!״ הטמא הביא אותו אל היכלותיו, והוא עצמו נסע אל מעבר לימים הכחולים.

החייל שוטט ושוטט בין החדרים השונים; השתעמם ועלה בדעתו לצאת אל הגן. הוא יצא וראה עץ שדר עומד שם. ועץ השדר דיבר אליו בקול אדם:

— חייל! לך לכפר פלוני ואמור לכומר המקומי לתת לך את הדבר עצמו שנגלה לו הלילה בחלומו.

החייל הלך למקום שנאמר לו; הכומר הוציא מיד ספר ואמר: ״הנה, קח!״ החייל לקח אותו וחזר.

— תודה לך, איש טוב! — אמר עץ השדר. — עכשיו עמוד וקרא.

הוא החל לקרוא בספר. לילה אחד קרא — ומתוך עץ השדר יצאה עד לחזה נערה יפהפייה שיופייה לא יתואר; לילה שני קרא — והיא יצאה עד למותניה; לילה שלישי קרא — והיא יצאה כולה. היא נישקה אותו ואמרה:

— אני בתו של צאר; הטמא חטף אותי והפך אותי לעץ שדר. ושלושת הבזים הם אחיי מלידה; הם רצו להציל אותי, אך גם הם נפלו בידיו!

אך יצאו המילים האלה מפי בת הצאר, ומיד עפו למקום שלושת הבזים, הכו באדמה הלחה והפכו לבחורים נאים. אז נאספו כולם ונסעו אל אביהם ואמם, ולקחו עמם גם את החייל. הצאר והצאריצה שמחו, גמלו לחייל בנדיבות, השיאו לו את בת הצאר והשאירו אותו לחיות אצלם.