נעל תמורת תרנגולת, תרנגולת תמורת אווזון

שועלה הלכה בדרך ומצאה נעל קלועה מקליפת עץ. היא באה אל ביתו של איכר וביקשה: — בעל הבית, תן לי ללון אצלך. הוא אמר: — אין מקום, שועלה! צפוף כאן!

שועלה הלכה בדרך ומצאה נעל קלועה מקליפת עץ. היא באה אל ביתו של איכר וביקשה:

— בעל הבית, תן לי ללון אצלך.

הוא אמר:

— אין מקום, שועלה! צפוף כאן!

— וכי אני זקוקה להרבה מקום? אני אשכב על הספסל, ואת זנבי אשים מתחתיו.

נתנו לה ללון, והיא אמרה:

— הניחו את הנעל שלי אצל התרנגולות שלכם.

כך עשו, אבל בלילה קמה השועלה והחביאה את נעלה. בבוקר קמו בני הבית, והיא שאלה היכן הנעל. בעלי הבית אמרו:

— שועלה, היא נעלמה!

— אם כך, תנו לי תרנגולת תמורתה.

היא לקחה את התרנגולת, באה לבית אחר וביקשה שישימו אותה אצל האווזים של בעל הבית. בלילה החביאה השועלה את התרנגולת, ובבוקר קיבלה תמורתה אווזון. היא באה לבית נוסף, ביקשה ללון בו ואמרה שישימו את האווזון שלה אצל האילים. שוב עשתה את תרגילה, קיבלה איל תמורת האווזון והלכה לעוד בית. היא נשארה ללון וביקשה שישימו את האיל שלה אצל העגלים של בעל הבית. בלילה גנבה השועלה גם את האיל, ובבוקר דרשה שייתנו לה עגל תמורתו.

את כולם — את התרנגולת, את האווזון, את האיל ואת העגל — חנקה השועלה, את הבשר החביאה, ואת עור העגל מילאה בקש והעמידה על הדרך. דוב וזאב עברו שם, והשועלה אמרה להם:

— לכו וגנבו מזחלת, ונצא לטיול.

הם גנבו מזחלת וגם רתמה, רתמו את העגל, וכולם התיישבו במזחלת. השועלה אחזה במושכות וקראה:

— קדימה, קדימה, עגל, שצדך ממולא קש! המזחלת זרה, הרתמה אינה שלנו; סע ואל תעמוד!

העגל לא זז. השועלה קפצה מן המזחלת וצעקה:

— הישארו כאן, טיפשים! — והלכה לדרכה.

הדוב והזאב שמחו בשלל והתחילו לקרוע את העגל. הם קרעו וקרעו, עד שראו שאין בו אלא עור וקש; הם הנידו בראשיהם וחזרו איש לביתו.