ליכו

היה היה איש שלא ידע מהי צרה בעולם. הוא שמע אנשים מזכירים אותה לעיתים קרובות, והחליט לפגוש אותה ויהי מה. תלה שק על כתפו ויצא לדרך. הלך והלך, והנה ליד היער ניצבה…

היה היה איש שלא ידע מהי צרה בעולם. הוא שמע אנשים מזכירים אותה לעיתים קרובות, והחליט לפגוש אותה ויהי מה. תלה שק על כתפו ויצא לדרך. הלך והלך, והנה ליד היער ניצבה טירת ברזל, סביבה גדר מעצמות אדם וגולגולות נעוצות בראשה. הוא ניגש אל הטירה.

״מה רצונך?״

״את ליכו, הצרה, אני מחפש!״

״ליכו כאן.״

הוא נכנס לחדר, ושם שכב ענק עצום ושמן, ראשו בפינת הכבוד ורגליו על התנור; המצע שתחתיו היה עשוי עצמות אדם. זה היה ליכו, וסביבו ישבו זלידני וז׳ורבה. ליכו הגיש לו ראש אדם והזמין אותו לאכול, ואילו ליכו עצמו היה עיוור. האורח לקח את הראש והניחו מתחת לספסל.

״נו, אכלת?״ שאל ליכו.

״אכלתי.״

״ואיפה אתה, ראש קטן ופזרן?״

״מתחת לספסל.״

גלי חום וקור עברו באורח.

״אכול, חביבי, וכך תהיה אתה טעים לי עוד יותר.״

הוא לקח את הראש והסתירו בחיקו, מתחת לבגדיו. שאל ליכו:

״איפה אתה, ראש קטן ופזרן?״

״ליד הקיבה.״

״אם כך, הוא אכל אותו,״ חשב ליכו. ״עכשיו תורך.״

האורח ניצל שעת כושר וברח בריצה. דלת הברזל חרקה; ליכו הבין שהוא בורח וצעק:

״דלת, תפסי אותו, הוא יברח!״

אבל האיש כבר היה מעבר לדלת. רק את ידו הימנית לא הצליח להציל, והיא נשארה בדלת. ואז אמר:

״זאת צרה!״