בן הצאר שנמצא

פעם חיו צאר וצארינה, ונולד להם בן. יום אחד נאלץ הצאר לצאת מביתו, ובהיעדרו אירע אסון: בן הצאר נעלם! חיפשו וחיפשו אחר הנסיך, אך כאילו בלעה אותו האדמה; לא נודע…

פעם חיו צאר וצארינה, ונולד להם בן. יום אחד נאלץ הצאר לצאת מביתו, ובהיעדרו אירע אסון: בן הצאר נעלם! חיפשו וחיפשו אחר הנסיך, אך כאילו בלעה אותו האדמה; לא נודע עליו דבר ולא נמצא לו זכר. הצאר והצארינה בכו זמן רב. חמש־עשרה שנים תמימות חלפו, ואז הגיעה אל הצאר ידיעה שבכפר אחד מצא איכר ילד, שכולם התפעלו ממנו: הוא הצטיין ביופיו ובחוכמתו. הצאר ציווה להביא אליו את האיכר מיד. כשהביאו אותו, החלו לחקור היכן ומתי מצא את הנער. האיכר סיפר שמצא אותו לפני חמש־עשרה שנה באסם, ושהילד לבש בגדים עשירים ומיוחדים. לפי כל הסימנים, נדמה היה שהוא אכן בן הצאר!

אמר הצאר לאיכר:

—אמור לבנך האסופי שיבוא לבקרני לא עירום ולא לבוש, לא ברגל ולא על סוס, לא ביום ולא בלילה, לא בחצר ולא ברחוב.

האיכר חזר לביתו כשהוא בוכה וסיפר לנער הכול. מה יעשו עכשיו? אמר הנער:

—זה לא מסובך כל כך! אפשר לפתור את החידה הזאת.

הוא פשט את בגדיו מכף רגל ועד ראש, עטף את עצמו ברשת, התיישב בפישוק על תיש והגיע אל הצאר בשעת בין הערביים. הוא נעצר על התיש בתוך השער, כך שרגליו הקדמיות של התיש היו בחצר ורגליו האחוריות ברחוב. הצאר ראה אותו ואמר:

—זה בני!