השועלה והנקר

בקצה היער, ליד עץ ליבנה לבן, חיה שועלה עם שני גוריה. המאורה היבשה שלהם הייתה נעימה: ליד הפתח צמח שרך, ובפנים היו מונחים עלים רכים. נקר שהם הכירו ישב לעיתים…

בקצה היער, ליד עץ ליבנה לבן, חיה שועלה עם שני גוריה. המאורה היבשה שלהם הייתה נעימה: ליד הפתח צמח שרך, ובפנים היו מונחים עלים רכים. נקר שהם הכירו ישב לעיתים קרובות על ענף גבוה של עץ הליבנה. הוא הכיר היטב את היער ותמיד בירך את שכניו לשלום. הגורים אהבו להקשיב לנקישותיו השקטות ומעולם לא הפריעו לו לעבוד.

יום אחד הבחין הנקר בענני גשם כבדים שמתקבצים מעל היער. הוא ראה גם סדק קטן באדמה, שהמים עלולים לזרום דרכו ישר אל מאורת השועלה. הוא עף אליה והזהיר: ״בקרוב ירד גשם חזק. קחי את הגורים אל החלל היבש שבתוך עץ האלון הזקן הקרוב. אחר כך אראה לך מקום מחסה נוסף על הגבעה, למקרה שתצטרכי אותו״. השועלה הביטה בשמיים, הודתה לנקר וסידרה לגוריה מקום בחלל המרווח והנמוך, שאליו יכלו לטפס בקלות.

הנקר עף לפניה והראה לה שביל בטוח בין השורשים. השועלה הלכה אחריו לבדה; גוריה חיכו לה בחלל היבש שבעץ. במקום שבו נעשה השביל חלקלק, הצביע הנקר על דרך עוקפת מעל מחטי אורן יבשות. עד מהרה הגיעו למאורה קטנה וריקה על גבעה סלעית. היא הייתה גבוהה מן הנחל, וענפים צפופים הגנו עליה. השועלה זכרה את הדרך למקום המחסה הנוסף ומיהרה לחזור לגוריה.

עוד לפני שהתחיל הגשם חזרה השועלה אל האלון הזקן. הגורים חיכו בשקט בחלל היבש, מעט מעל הקרקע, ואמם נעצרה לידם בפתח. כשהגשם ניתך, התמקמה כל המשפחה עמוק בתוך החלל המרווח. השועלה כיסתה את גוריה בזנבה, והם הביטו בטיפות הנוצצות על העלים. הנקר חיכה שהגשם יחלוף בחלל של עץ סמוך. מפעם לפעם ניקר בעץ, כדי שהשכנים ידעו שהוא קרוב. במחסה היה שקט, חמים ובטוח.

אחרי הגשם ירדה המשפחה מן החלל שבעץ וחזרה עם הנקר אל המאורה שליד עץ הליבנה הלבן. המים לא פגעו בביתם, אבל סחפו מעט אדמה ליד הפתח. הנקר מצא זרדים חזקים, השועלה הניחה אותם לאורך תעלה קטנה, והגורים הביאו עלים יבשים. כך הטו השכנים יחד את מי הגשם הצידה והפכו את הבית למוגן עוד יותר. בערב האירה השמש את היער, והשועלה כיבדה את הנקר בפירות יער על שהזהיר אותם מן הגשם בזמן. מאז תמיד עזרו זה לזה לדאוג לביתם שביער.