הזקנה הפטפטנית

בכפר פורח חיה אישה מבוגרת שאהבה מאוד לדבר. בארוחת הבוקר סיפרה לבעלה ולבתה הבוגרת סיפורים רבים כל כך, עד שהתה הספיק להתקרר. יום אחד יצאה הבת לבקר את דודתה שגרה…

בכפר פורח חיה אישה מבוגרת שאהבה מאוד לדבר. בארוחת הבוקר סיפרה לבעלה ולבתה הבוגרת סיפורים רבים כל כך, עד שהתה הספיק להתקרר. יום אחד יצאה הבת לבקר את דודתה שגרה מעבר ליער. אמה נתנה לה עשר עצות בבת אחת, ואביה חייך ורק ביקש ממנה לא למהר בדרך.

בצהריים הגיעה הצעירה בשלום לבית קטן ביער. דודתה המבוגרת וטובת הלב כבר חיכתה לה ליד השער הפתוח. הן התחבקו, הכניסו את הסל לבית ובדקו במפה את הדרך חזרה. השמש זרחה, ובין העצים נראה שביל רחב ומוכר.

בערב הגיע לבית סוחר שהגשם הפתיע אותו בדרכו. הדודה הזמינה אותו להתחמם, והצעירה הניחה על השולחן קערת דייסת דוחן ושתי כפות. הסוחר סיפר שבצומת נפל שלט הכוונה, והוא אינו יודע מהי הדרך הקצרה ליריד. הצעירה הקשיבה היטב ונזכרה בכל סימני הדרך שראתה בדרך.

בבוקר ליוותה את הסוחר עד השער והסבירה: צריך לעבור ליד שני עצי ליבנה, לפנות ימינה ליד הפלג ולצאת לדרך הראשית ליד החוזרר האדום. לאות תודה נתן לה הסוחר מטפחת רקומה ומקופלת ולחם קטן. הצעירה לא ביקשה פרס, אך קיבלה את המתנות כדי לא לפגוע ברגשות האורח.

בשקיעה חזרה הצעירה הביתה. אמה יצאה מן השער וחיבקה אותה, ואביה עזר לה בחיוך להניח את הסל על המרפסת. אחריה הגיע הסוחר: הוא החליט להודות לה שוב ולשלוח דרישת שלום לדודתה. האם קיבלה את האורח בחום, אבל תחילה הניחה לבתה לסיים את סיפורה בשקט. הצעירה הראתה את המטפחת הרקומה, חילקה את הלחם בין ארבעתם וסיפרה על הדודה ועל הנוסע. הפעם אמה הפטפטנית לא קטעה אותה. היא הבינה שלפעמים הדבר החשוב ביותר בשיחה הוא לדעת להקשיב לאחר.