דג הזהב

ליד הים הכחול עמד בית קטן שבו גרו דייג ואשתו. הבית היה ישן, אבל מבעד לחלון נראו הגלים, ולצידו צמחו חוטמיות. בכל בוקר יצא הדייג אל הים, ואשתו תיקנה את הרשתות…

ליד הים הכחול עמד בית קטן שבו גרו דייג ואשתו. הבית היה ישן, אבל מבעד לחלון נראו הגלים, ולצידו צמחו חוטמיות. בכל בוקר יצא הדייג אל הים, ואשתו תיקנה את הרשתות ואפתה לחם. בערבים שתו תה ליד מפתן הדלת והקשיבו לרחש החול שעל החוף.

יום אחד הבהיק ברשת דג זהב. הוא דיבר בקול אנושי והבטיח להגשים משאלה טובה אם הדייג ישחרר אותו. אבל הדייג רק התיר בעדינות את לולאות הרשת והוריד את הדג למים. ״שחה לך בחופשיות,״ אמר. ״די לי בכך שאתה שלם ובריא.״ הדג הניע את זנבו ונעלם במעמקים הנוצצים.

בבית סיפר הדייג על המפגש. אשתו הביטה בגג המחורר ובארגז הלחם הריק והציעה לבקש רק את הדברים הנחוצים ביותר. על שפת הים קראו שניהם לדג. באותו רגע הופיעו בבית לחם טרי, גיגית עץ חדשה, קרשים חזקים ושמיכות חמות. בני הזוג הודו למי שעזר להם, תיקנו את הגג ואכלו יחד ארוחת ערב נעימה.

עם הזמן רצו לראות עוד ועוד פלאים. לבקשתם נעשה הבית מרווח, אחר כך צמח סביבו גן, ולבסוף הופיע ארמון גבוה ובו אולמות ארוכים. אבל בחדרים הענקיים נשמעו הצעדים בודדים, החוטמיות נעלמו מאחורי חומת אבן, וכמעט שלא ראו את הים. אפילו הגלים החשיכו מתחת לעננים הכבדים.

הדייג ואשתו הבינו שרדפו אחר פאר ואיבדו את הבית שאהבו. הם ביקשו מהדג להשיב להם את חייהם הפשוטים ולהשאיר להם רק גג חזק וחום. בבוקר נעלם הארמון, החוטמיות שוב התנועעו ליד החלון, והים זהר. בני הזוג צבעו בעצמם את התריסים, שתלו גן והזמינו את השכנים לתה. מאז ביקשו מן הים רק מזג אוויר נאה, ואת אושרם יצרו במו ידיהם.