המילה שנאמרה בלי מחשבה

בזאונז'יה, ליד אגם שקט, חיו יגור הזקן ודריה הזקנה. יגור תיקן סירות והכין משוטים קלים, וכלבתו הנבונה לאדה הייתה תמיד לצידו. יום אחד הופיע בדרך נוסע לבוש בבגדים…

בזאונז'יה, ליד אגם שקט, חיו יגור הזקן ודריה הזקנה. יגור תיקן סירות והכין משוטים קלים, וכלבתו הנבונה לאדה הייתה תמיד לצידו. יום אחד הופיע בדרך נוסע לבוש בבגדים נאים. הוא שאל אם לאדה תוכל לבוא ליום אחד לגן שבהר: הכבשים שם התפזרו, ונחוצה עזרה טובה. יגור הסכים, והנוסע הזמין אותו לעלות להר מיאן בערב.

שביל הוביל לפסגה בין עצי אורן וערפל כחלחל־אפור. כשעלה יגור מעל לעננים, נגלתה לפניו עיר מופלאה. בחלונות זהרו אורות בצבע דבש, פלגים צלולים זרמו ברחובות, ולאדה חיכתה לו בשמחה ליד השער. בעל הגן הודה לזקן על עזרתו והציע לו לבחור מתנה: מטבעות כסף, מעיל פרווה חם או תיבה קטנה מעוטרת בגילופים.

בזמן שיגור חשב, ניגש אליו עובד צעיר. הוא ביקש בשקט: ״בבקשה, אל תיקח את האוצרות. עדיף שתעזור לי לחזור הביתה. אני גר בעיר הזאת כבר זמן רב, אבל אני זוכר את רחוב רוגטיצה בנובגורוד ואת בית הוריי, עם התריסים הירוקים שלו.״ יגור ראה עד כמה הצעיר מתגעגע הביתה, ובחר לעזור לו במקום לקבל את האוצרות. בעל הגן שבהר קיים את הבטחתו ופתח להם דרך קצרה למטה, ולאדה רצה בשמחה לצידם.

בדרך סיפר הצעיר שפעם עזב את ביתו אחרי מילים כועסות שנאמרו בלי מחשבה. מאז לא ידעו בני משפחתו היכן לחפש אותו, והוא לא הצליח למצוא את הדרך חזרה מבעד לערפל ההרים. יגור, דריה, לאדה והצעיר נסעו לנובגורוד. ברחוב רוגטיצה מצאו את הבית בעל התריסים הירוקים, שמעל לשערו היה תלוי פעמון נחושת קטן וישן.

הסוחר ואשתו זיהו מיד את בנם וחיבקו אותו. הם ביקשו סליחה זה מזה והסכימו שמעתה יבחרו את מילותיהם בתשומת לב, גם כשהם עצובים או כועסים. לכבוד שובו ערכו שולחן ארוך לשכנים ולנוסעים. לאדה קיבלה מצע רך ליד התנור, ויגור ודריה זכו בחברים חדשים ובהזמנה קבועה לבוא לבקר. כך התברר שהחלטה טובה יקרה מכל תיבה קטנה.