שפת הציפורים

בביתו של סוחר גדל ילד פיקח ושמו וסילי. הוא אהב להאזין לציפורים, ויום אחד הבין את שירתו של זמיר שישב על ענף ליד החלון. הציפור שרה שיום אחד אביו של וסילי יגיש לו…

בביתו של סוחר גדל ילד פיקח ושמו וסילי. הוא אהב להאזין לציפורים, ויום אחד הבין את שירתו של זמיר שישב על ענף ליד החלון. הציפור שרה שיום אחד אביו של וסילי יגיש לו מים ואמו תגיש לו מגבת. הוריו הופתעו, אך וסילי הסביר שלא מדובר בשירות, אלא בפגישה שמחה אחרי פרידה ארוכה.

כעבור כמה שנים יצא וסילי ללמוד את מלאכת הים על ספינתו של רב־חובל שהכיר, והזמיר עף אחריו לאורך החוף. יום אחד הזהיר סלסול שירתו המודאג מפני סערה קרבה. הצוות מצא מחסה במפרץ שקט ליד אי ירוק, חיזק את התורן וקיפל את המפרשים בשעה שהרוח חלפה מעל הים.

בעיר חוולינסק התווכחו בקול רם ליד חלונות הארמון עורב, בת זוגו והגוזל הצעיר שלהם. השומרים לא הבינו את פשר הרעש, והשליט ביקש מווסילי להקשיב. הצעיר הבין שההורים מנסים להחליט מי ילמד את הגוזל לעוף ולמצוא מזון. לפי עצתו, האב הראה לבנם את הנתיבים הרחוקים, האם הראתה לו את השבילים הבטוחים, והמשפחה עפה משם יחד ובשלום.

השליט הודה לווסילי והזמין אותו לעזור לעיר להבין את ציפורי היער והים. יחד עם גננית צעירה מן הארמון הוא הקים גנים, שקתות שתייה ותיבות קינון גבוהות. הזמירים הזהירו את הגננים מפני לילות קרים, השחפים עזרו למלחים להבחין בשינויי הרוח, והעורבים מצאו חפצים שאבדו בדרך. חוולינסק נעשתה שקטה וירוקה יותר.

יום אחד חזר וסילי לעיר הולדתו ועצר ליד בית שבעליו הוציא לאורח כד ובעלת הבית הביאה לו מגבת. הוא זיהה מיד את הוריו; שלושתם התחבקו ונזכרו בשיר הישן. וסילי ערך בעצמו את השולחן, מזג להם תה וסיפר על מסעו. מאז ביקרה המשפחה לעיתים קרובות בחוולינסק, והזמיר שר ליד החלון הפתוח על דאגה הדדית.