הגוסלי המנגן מעצמו

לאיכר בשם אלכסיי היה בן ושמו וניה. בקיץ הם גידלו יבול עשיר של לפת, ולאחר האסיף הבחינו ליד השדה בילד לא מוכר שנשא שני שקים גדולים. סבו שלח אותו לאסוף את השורשים…

לאיכר בשם אלכסיי היה בן ושמו וניה. בקיץ הם גידלו יבול עשיר של לפת, ולאחר האסיף הבחינו ליד השדה בילד לא מוכר שנשא שני שקים גדולים. סבו שלח אותו לאסוף את השורשים שנותרו, אך הילד לא ידע למי שייך השדה. וניה הציע לבקש רשות תחילה. אלכסיי חלק בשמחה מן היבול, ובנו עזר למלא את השקים ולשאת אותם אל בקתה קטנה ביער.

בבקתה חי בונה כלי נגינה ששערו אפור. הוא הציע לווניה כסף תמורת עזרתו, אך וניה ביקש את הגוסלי המנגן מעצמו שעליו סיפר חברו החדש בדרך. בעל המלאכה הסכים בתנאי אחד: על המוזיקה לשמח אנשים ולעולם לא לגרום להם לעשות דבר בניגוד לרצונם. הוא כיוון את המיתרים, הדגים מנגינה שקטה ושלח את אורחו הביתה בברכה טובה.

כעבור זמן קצר הגיע וניה לעיר גדולה והתיישב עם הגוסלי על גדם ליד אחו. ברגע שנגע במיתר הראשון, החלו החזירונים של הרועה להסתובב בשמחה בלי לצאת מן הדשא הרך. העוברים והשבים מחאו כפיים, ובעלי החיים עצרו בכל פעם שהתעייפו. בת הצאר שמעה את המוזיקה מחלונה, ירדה ללא פמליה וביקשה מווניה ללמד אותה לטפל בעדינות בכלי הקסום.

למחרת הסביר וניה לבת הצאר שהגוסלי נענה רק למי שמסוגל לשמוע את הקצב של האחר. היא הקישה בכף ידה מקצב פשוט, הגוסלי חזר עליו, ווניה המשיך את המנגינה. החזירונים הלכו במעגל באחו, הילדים רקדו בקרבתם, והמבוגרים השאירו סביבם די מקום לתנועה ולמנוחה.

הצאר ערך חגיגה פתוחה והציע לווניה להיות נגן החצר. מן הבמה השיב וניה שיבוא לנגן בחגיגות, אך הוא רוצה לחיות ליד אביו והשדה שלהם. בת הצאר תמכה בבחירתו וניגנה את המנגינה שלמדה. מול הבמה ישבו אלכסיי, בעל המלאכה אפור השיער, תושבי העיר ואורחים מן הכפרים, והגוסלי המנגן מעצמו איחד אותם בשיר טוב לב אחד.