מגיד העתידות
חי לו איכר עני וערמומי שכינויו היה ״חיפושון״, כלומר חיפושית קטנה. הוא גנב מאישה יריעת פשתן והחביא אותה בערמת קש, ואז התרברב שהוא מומחה בגילוי עתידות. האישה באה…
חי לו איכר עני וערמומי שכינויו היה ״חיפושון״, כלומר חיפושית קטנה. הוא גנב מאישה יריעת פשתן והחביא אותה בערמת קש, ואז התרברב שהוא מומחה בגילוי עתידות. האישה באה אליו וביקשה שינחש למענה. האיכר שאל:
— ומה תיתני לי תמורת העבודה?
— פוד קמח וליטרה חמאה.
— טוב!
הוא העמיד פנים שהוא מגלה עתידות, ולאחר זמן מה אמר לה היכן הפשתן מוחבא. כעבור יומיים או שלושה נעלם סוסו של בעל האחוזה; הנוכל עצמו גנב אותו וקשר אותו לעץ ביער. בעל האחוזה שלח לקרוא לאיכר. האיכר העמיד פנים שהוא מנחש ואמר: ״מהרו, הסוס ביער, קשור לעץ.״ החזירו את הסוס מן היער, בעל האחוזה נתן למגיד העתידות מאה רובלים, ושמו התפרסם בכל רחבי הממלכה.
אז, לרוע המזל, אבדה טבעת הנישואים של המלך. חיפשו וחיפשו, אך לא מצאו אותה בשום מקום. המלך שלח להביא את מגיד העתידות לארמון במהירות האפשרית. לקחו אותו, הושיבו אותו בעגלה והביאו אותו אל המלך. ״עכשיו באמת הסתבכתי,״ חשב האיכר. ״איך אדע לאן נעלמה הטבעת? אולי המלך יכעס וישלח אותי למקום שאפילו מקאר אינו מוליך אליו עגלים!״
— שלום לך, איכר, — אמר המלך, — גלה לי עתידות; אם תמצא את התשובה, אגמול לך בכסף, ואם לא — חרבי כאן, וראשך ייפול מכתפיך!
מיד ציווה המלך להקצות למגיד העתידות חדר נפרד: ״שיגלה עתידות כל הלילה, כדי שהתשובה תהיה מוכנה בבוקר.״
מגיד העתידות ישב בחדר וחשב: ״איזו תשובה אתן למלך? מוטב שאמתין לחצות הלילה ואברח לאן שיישאו אותי רגליי; ברגע שיקרא התרנגול בפעם השלישית, אסתלק מכאן!״ את טבעת המלך גנבו שלושה ממשרתי הארמון: משרת אישי, עגלון וטבח. ״מה נעשה, אחים,״ אמרו זה לזה, ״אם מגיד העתידות הזה יזהה אותנו? אז מותנו יהיה ודאי. הבה נצותת ליד הדלת: אם אינו יודע דבר, נשתוק גם אנחנו; ואם יזהה אותנו, לא תהיה ברירה אלא להתחנן שלא יספר למלך.״
המשרת האישי הלך לצותת. לפתע קרא התרנגול בפעם הראשונה, והאיכר אמר:
— תהילה לך, אלוהים! אחד כבר הגיע, נותר לחכות לשניים.
לבו של המשרת צנח מפחד. הוא רץ בחזרה אל חבריו:
— אחים, הוא זיהה אותי! רק התקרבתי לדלת והוא קרא: אחד כבר הגיע, נותר לחכות לשניים!
— חכה, אני אלך! — אמר העגלון, והלך לצותת.
קרא התרנגול בפעם השנייה, והאיכר אמר:
— תהילה לך, אלוהים! גם שניים כבר הגיעו, נותר לחכות לאחד.
— אחים, גם אותי הוא זיהה.
הטבח אמר:
— אם יזהה גם אותי, נלך אליו מיד, ניפול לרגליו ונתחנן לפניו.
הטבח הלך לצותת. התרנגול קרא בפעם השלישית, והאיכר הצטלב:
— תודה לאל, כל השלושה הגיעו! — והוא מיהר אל הדלת כי רצה לברוח. אך הגנבים באו לקראתו, נפלו לרגליו וביקשו והתחננו:
— אל תביא למותנו ואל תספר למלך; הנה הטבעת!
— ובכן, שיהיה; אני סולח לכם!
האיכר לקח את הטבעת, הרים קרש מרצפת החדר והשליך אותה מתחתיו. בבוקר שאל המלך:
— ובכן, איכר, מה העלית?
— גיליתי; הטבעת שלך התגלגלה אל מתחת לקרש הזה.
הרימו את הקרש והוציאו את הטבעת. המלך גמל למגיד העתידות בנדיבות בכסף וציווה להאכיל ולהשקות אותו עד שישבע לגמרי, והוא עצמו יצא לטייל בגן. בעודו הולך בשביל ראה חיפושון, כלומר חיפושית קטנה, הרים אותו וחזר אל מגיד העתידות:
— אם אתה באמת מגיד עתידות, גלה מה יש לי ביד.
האיכר נבהל ואמר לעצמו:
— נתפסת, חיפושון, בידי המלך!
— נכון, נכון, צדקת! — אמר המלך, גמל לו אף יותר ושלח אותו לביתו בכבוד.