הדוב

היו פעם זקן וזקנה, ולא היו להם ילדים. אמרה הזקנה לזקן: ״זקן, לך להביא עצים להסקה.״ הלך הזקן להביא עצים. פגש בו דוב ואמר:

היו פעם זקן וזקנה, ולא היו להם ילדים.

אמרה הזקנה לזקן:

״זקן, לך להביא עצים להסקה.״

הלך הזקן להביא עצים. פגש בו דוב ואמר:

״זקן, בוא נתאבק.״

כרת הזקן את כף רגלו של הדוב בגרזן, לקח אותה הביתה ונתן אותה לזקנה:

״בשלי את כף הרגל של הדוב, זקנה.״

לקחה אותה הזקנה מיד, הסירה ממנה את העור, ישבה עליו והתחילה לתלוש את הפרווה. את כף הרגל הכניסה לתנור לבישול.

שאג הדוב ושאג, עד שעלה בדעתו רעיון: הוא הכין לעצמו כף רגל מעץ תרזה. הלך אל הזקן על רגל העץ שלו ושר:

חרקי, רגל, חרקי, רגל תרזה! גם המים ישנים, גם האדמה ישנה, בכפרים ישנים, בכפרונים ישנים; רק אישה אחת אינה ישנה, על עורי היא יושבת, את פרוותי היא טווה, את בשרי היא מבשלת, את עורי היא מייבשת.

נבהלו הזקן והזקנה. הזקן התחבא מתחת לשוקת על משטח השינה, והזקנה על התנור, מתחת לחולצות שחורות.

נכנס הדוב לבקתה. הזקן נאנח מפחד מתחת לשוקת, והזקנה השתעלה. הדוב מצא את שניהם ואכל אותם.