טריושצ'קה

חייהם של הזקן והזקנה היו קשים! כל ימיהם חיו ולא זכו לילדים; עוד מנעוריהם התקיימו איכשהו בדוחק, וכששניהם הזדקנו לא היה מי שיגיש להם אפילו לשתות, והם הצטערו ובכו.…

חייהם של הזקן והזקנה היו קשים! כל ימיהם חיו ולא זכו לילדים; עוד מנעוריהם התקיימו איכשהו בדוחק, וכששניהם הזדקנו לא היה מי שיגיש להם אפילו לשתות, והם הצטערו ובכו. יום אחד הכינו בול עץ קטן, עטפו אותו בחיתול, הניחו אותו בעריסה, החלו לנדנד ולשיר לו שיר ערש — ובמקום בול העץ החל לגדול בחיתולים בנם טריושצ'קה, ילד מתוק להפליא! הילד גדל והתבגר ודעתו התפתחה. אביו בנה לו סירה קטנה. טריושצ'קה יצא לדוג, ואמו החלה להביא לו חלב וגבינה לבנה. היא הייתה באה אל הגדה וקוראת:

— טריושצ'קה, בני הקטן! שוט, שוט אל הגדה; אני, אמך, באתי והבאתי חלב.

טריושצ'קה היה שומע את קולה מרחוק, מתקרב אל הגדה, שופך את הדגים, אוכל ושותה ושוב יוצא לדוג.

פעם אחת אמרה לו אמו:

— בני יקירי! היזהר, המכשפה צ'וביליחה אורבת לך; אל תיפול בציפורניה.

היא אמרה והלכה. צ'וביליחה באה אל הגדה וקראה בקול נורא:

— טריושצ'קה, בני הקטן! שוט, שוט אל הגדה; אני, אמך, באתי והבאתי חלב.

אבל טריושצ'קה זיהה אותה ואמר:

— הרחק, הרחק, סירתי הקטנה! זה אינו קולה של אמי היקרה, אלא קולה של המכשפה המרושעת צ'וביליחה.

צ'וביליחה שמעה, רצה, מצאה בעל מלאכה מיומן והשיגה לעצמה קול כקולה של אמו של טריושצ'קה. אחר כך באה האם והחלה לקרוא לבנה בקול דק:

— טריושצ'קה, בני הקטן, שוט, שוט אל הגדה.

טריושצ'קה שמע ואמר:

— קרוב, קרוב, סירתי הקטנה! זה קולה של אמי היקרה.

אמו האכילה והשקתה אותו ושלחה אותו שוב לדוג.

המכשפה צ'וביליחה באה ושרה בקול שלמדה, ממש כמו אמו היקרה. טריושצ'קה טעה בזיהוי והתקרב; היא תפסה אותו, דחפה אותו לתוך שק ונשאה אותו משם במהירות. היא הביאה אותו אל בקתה על כרעי תרנגולת וציוותה על בתה לצלות אותו, ואילו היא עצמה מיהרה שוב לחפש שלל. אך טריושצ'קה לא היה טיפש ולא הניח לנערה לגבור עליו; במקומו הושיב אותה להיצלות בתנור, והוא עצמו טיפס על עץ אלון גבוה.

צ'וביליחה חזרה בריצה, קפצה אל תוך הבקתה, אכלה ושתתה לשובע, יצאה אל החצר, התגלגלה והתפלשה ואמרה:

— אתגלגל לי ואתפלש לי, מבשרו של טריושצ'קה שבעתי!

והוא קרא אליה מן האלון:

— התגלגלי והתפלשי, מכשפה, מבשרה של בתך שבעת!

היא שמעה, הרימה את ראשה והביטה לכל עבר — אין איש! ושוב פתחה בשירה:

— אתגלגל לי ואתפלש לי, מבשרו של טריושצ'קה שבעתי!

והוא השיב:

— התגלגלי והתפלשי, מכשפה, מבשרה של בתך שבעת!

היא נבהלה, הביטה וראתה אותו על עץ האלון הגבוה. היא קפצה ומיהרה אל הנפח:

— נפח, נפח! חשל לי גרזן קטן.

הנפח חישל גרזן קטן ואמר:

— אל תחטבי בחוד, אלא הכּי בצד הקהה.

היא שמעה בקולו, הכתה והכתה, חטבה וחטבה, אך לא הצליחה לעשות דבר. היא נצמדה אל העץ, נעצה בו את שיניה, והעץ החל להיסדק.

אווזי־ברבור עפו בשמים; טריושצ'קה ראה את הסכנה, ראה את אווזי־הברבור, התחנן אליהם והחל להפציר בהם:

אווזי־ברבור, קחו אותי,

הושיבו אותי על כנפיכם,

הביאו אותי אל אבי ואל אמי;

שם יאכילו וישקו אתכם.

ואווזי־הברבור השיבו:

— גע־גע! הנה עפה להקה אחרת, רעבה מאיתנו; היא תיקח אותך ותישא אותך.

והמכשפה כרסמה, השבבים התעופפו, והאלון נסדק והתנודד. להקה אחרת התקרבה. טריושצ'קה שוב קרא:

— אווזי־ברבור! קחו אותי, הושיבו אותי על כנפיכם, הביאו אותי אל אבי ואל אמי; שם יאכילו וישקו אתכם.

— גע־גע! — השיבו האווזים. — אחרינו עף אווזון מרוט; הוא ייקח אותך ויישא אותך.

האווזון לא הגיע, והעץ נסדק והתנודד. המכשפה כרסמה וכרסמה, הביטה בטריושצ'קה, ליקקה את שפתיה וחזרה לעבודתה; עוד רגע והוא ייפול לידיה!

למרבה המזל עף לשם האווזון המרוט והניע את כנפיו, וטריושצ'קה ביקש ממנו וניסה לשדל אותו:

— אווז־ברבור שלי, קח אותי, הושב אותי על כנפיך, הבא אותי אל אבי ואל אמי; שם יאכילו וישקו אותך וירחצו אותך במים נקיים.

האווזון המרוט ריחם עליו, הושיט לטריושצ'קה את כנפיו, התנער ועף עמו. הם הגיעו אל חלון בית אביו וישבו על הדשא. הזקנה אפתה לביבות, הזמינה אורחים וערכה סעודת זיכרון לטריושצ'קה באומרה:

— זו לך, אורח, זו לך, זקן, וזו לי לביבה!

וטריושצ'קה השיב מתחת לחלון:

— ולי?

— הבט, זקן, מי מבקש שם לביבה?

הזקן יצא, ראה את טריושצ'קה, חיבק אותו והביא אותו אל אמו — ואז החלו החיבוקים! את האווזון המרוט האכילו והשקו היטב ושחררו אותו לחופשי; ומאז הוא מניף את כנפיו לרווחה, עף לפני כולם וזוכר את טריושצ'קה.