הזקנה החמדנית

זקן וזקנה חיו בבקתה קטנה. יום אחד יצא הזקן לאסוף עצי הסקה והרים את גרזנו מעל עץ עתיק. העץ רשרש: ״אל תכרות אותי. אמור לי למה אתם באמת זקוקים.״ הזקן ביקש ענפים…

זקן וזקנה חיו בבקתה קטנה. יום אחד יצא הזקן לאסוף עצי הסקה והרים את גרזנו מעל עץ עתיק. העץ רשרש: ״אל תכרות אותי. אמור לי למה אתם באמת זקוקים.״ הזקן ביקש ענפים יבשים, גג חזק ומלאי של גריסים. העץ מילא את בקשתו. הזקן הודה לו והניח את הגרזן, וביתם נעשה חמים ומלא מזון.

עד מהרה חשבה הזקנה שאין בכך די. היא ביקשה בית גדול, אסמים מלאים ובגדים הדורים. הזקן חזר אל העץ, אך השאיר את גרזנו בבית. העץ נאנח ונתן להם את מבוקשם, ובתמורה ביקש שישמרו על פלג היער. פנסי נחושת נצצו ליד השער. הזקנה שמחה במתנות, אך לא הלכה להודות לעץ.

כעבור חודש רצתה שכולם יקראו לה פעם גבירה, פעם אשת גנרל ופעם צארינה. עם כל משאלה חדשה הופיעו סביב הבית עוד שערים, מגדלים ותפקידים חשובים. הזקן בילה ימים שלמים בטיפול בבקשות השכנים, והזקנה התעייפה מן השמירה על התיבות. בבית לא נותר שקט כלל, ובכל זאת היא עדיין לא הצליחה לעצור.

לבסוף דרשה הזקנה שיהפכו לאדוני היער כולו. ״האם תרצו לדעת איך זה מרגיש?״ שאל העץ. שניהם הסכימו והפכו לדובים ליום אחד. כפות הדובים היו חזקות וזהירות. הם ראו את הפלג שהתייבש ואת הציפורים והחיות המבוהלות, שהשערים החדשים חסמו את דרכן. במקום לחלק פקודות ניקו הדובים את נתיב המים והזיזו את הגדרות הצדה.

לעת ערב החזיר להם העץ את דמותם האנושית. הזקנה ביקשה להשאיר רק את הבית החמים ואת המלאי הדרוש, ואת החפצים המיותרים חילקה לשכנים. הזקן תיקן את הגשרון מעל הפלג, ויחד נטעו עצי רואן צעירים ליד העץ העתיק. מאז שאלה הזקנה את עצמה תחילה מה יספיק, ורק אחר כך ביקשה משאלה.